פיית פורים – פרק 3 – האחר הוא אני

"אני? פייה?" האמת שעם כל הדברים שקרו לי קשה להגיד שדווקא הדבר הזה לא הגיוני, אבל משהו עדיין לא הסתדר לי.
"זה נראה שהפכתי איכשהו לאישה, ואני לובש את אותה תחפושת פייה שמדדתי, איך זה עושה אותי לפייה?".
"אני לא כזה מבינה בזה," רעות ענתה "אבל מר לוי אמר לי פעם שברגע שמישהי נעשית פייה היא יכולה לגלות את הכוחות שלה בתוך עצמה".
"בתוך עצמי? מה זה אומר בכלל?" אמרתי בפליאה, אבל בגלל המצב המוזר שלי הייתי מוכרח לבדוק את זה. ניסיתי לעצום עיניים ולחשוב על כוחות הפייה שאמורים להיות לי. בשנייה הראשונה זה הרגיש לי מוזר ומגוחך, אבל מיד הדברים התחילו להשתנות.
פתאום הייתי בשדה מלא פרחים, ועפתי בו עם אחיותיי הפיות. הייתי קטנה מאוד, בגודל של כף יד, והיו לי כנפיים, ואני וכל אחיותיי הפיות הרגשנו את האושר הגדול בלעוף בשמש בין הפרחים ולשתות צוף מתוק.
כשפתחתי את עיניי וחזרתי למציאות, דבר ראשון שחשבתי זה על איך לעזאזל אני פתאום הרגשתי כמו פייה אמיתית ולמה קראתי לשאר הפיות "אחיותיי הפיות", אבל עוד לפני שהספקתי לעכל את זה ולהבין מה קרא שם הסתכלתי במראה וראיתי שעכשיו הכנפיים שלי היו כנפיים אמיתיות שמחוברות לגוף שלי, במקום הילת המלאך הטיפשית היו עכשיו אורות צבעוניים שריצדו מעל לראש שלי ומבעד לשיער הבלונדיני בצבצו קצוות אוזניים מחודדים.
"את רואה?", אמרה רעות, "את באמת פייה עכשיו".
"אההה… כנראה שכן", עניתי, "אבל מה אני עושה עם זה? אני לא יכול לצאת החוצה ככה."
"תנסי להשתמש בקסם שלך כדי להראות רגיל, את פייה הרי"
ניסיתי שוב לחשוב על כוחות הפייה שלי ועל שדות פרחים עם צוף מתוק, ואז לחשוב על זה שאני צריך להראות נורמלי כדי לצאת החוצה, כלומר, שאני צריכה להראות רגיל כדי לעשות את העבודה שלי כפייה בעולם האמיתי. הניסוח השני שלי, מסתבר, התאים יותר לקסם הפיות, ואני הרגשתי איך הכנפיים שלי נעלמות והאוזניים חוזרות לצורה טבעית. כנראה שבשביל להפעיל את הקסם הייתי צריכה לשכנע, את עצמי או את היקום, שהקסם קשור לתפקיד שלי כפייה.
ואז עלתה לי עוד מחשבה: אם בעזרת הקסם של הפיות הצלחתי להחזיר את עצמי להראות כמו נערה רגילה, אולי אצליח לחזור להראות כמו גבר? ניסיתי שוב לחשוב על כוחות הפיה ולנסות לנסח בצורה טובה את הרצון שלי: "כדי להצליח בתור פיה אני צריכה לחזור הביתה, ובשביל זה אני צריכה להראות כמו שנראיתי עד היום" אבל כמה שלא ניסיתי לחשוב על עצמי בתור פיה, וכמה שלא ניסיתי לנמק את הצורך שלי בצורה הגיונית, עדיין נשארתי באותו מראה של נערה בלונדינית.
"למה אני לא יכול לחזור למראה הרגיל שלי בעזרת קסם הפיות?" שאלתי את רעות, עדיין מתעקש לדבר אליה בלשון זכר.
"נראה לי שזה חלק ממה שהפך אותך לפייה. המראה שלך הוא חלק יסודי מהקסם, ולכן את לא יכולה לשנות אותו בעזרת הכוחות שלך הפייה. זה הפך לחלק ממך, לא משהו חיצוני לך"
"אבל איך אני אחזור ככה לבית שלי? אף אחד לא יכיר אותי ככה."
"המממ… אין לי כל כך רעיון טוב, אבל הקסם אמור לעבור אחרי פורים, עוד פחות משבועיים. אם את לא יכולה לשנות את עצמך, אולי תשני אותי שאראה כמוך, ועד פורים נתחלף, אני אתחזה אלייך ואת תתחזי אלי".
זה היה נראה לי מטורף, אבל לא היה לי שום פתרון אחר. ניסיתי שוב להתחבר לכוחות הפייה שלי ולנסח את הקסם בצורה טובה. "כדי להצליח בתור פייה אני חייבת מישהו שיחליף אותי. רעות חייבת להחליף אותי. צוף הפיות צריך להשפיע עליה כדי שתראה כמוני".
הפעם הקסם היה מאוד קשה, והרגשתי איך כוחותיי אוזלים, אבל בסוף הקסם התפרץ מתוכי, ואני ראיתי איך גופה של רעות נעשה חסון יותר, שערה מתקצר, החזה שלה משתטח עד שבסוף היא נראתה בדיוק כמו שאני נראיתי לפני שלבשתי את התחפושת.
הייתי צריך מנוחה מהקסם, אבל עוד לפני שהספקתי להתאושש רעות-אני פנתה אליי: "אפשר לשלם על התחפושת? היא מתאימה" וראיתי שבידיים שלה היא מחזיקה אריזה ובתוכה תחפושת זהה לחלוטין לתחפושת אותה לבשתי.
מבולבל, התחלתי ללכת לכיוון הקופה, ותוך כדי היא אמרה לי: "את יודעת שאת נראית בדיוק כמו הדוגמנית של התחפושת?" האמת שרק עכשיו שמתי לב לזה, אבל באמת נראיתי בדיוק הדוגמנית. וזה מוזר, כי גם הדוגמנית בעצמה לא נראתה לי כמו פייה. תמיד דמיינתי פיות כילדות טבע פרועות כמו טינקרבל. והפיה הזאת (ובעצם גם אני) נראתה כמו ברבי.
יותר חשוב מהמחשבות על הדוגמנית, משהו בטון של רעות גרם לי לחשוב שהיא שכחה לגמרי מי היא, שהיא בטוחה שהיא אני!
"אתה זוכר מה היה כאן? מה קרה כשמדדת את התחפושת?" ניסיתי לשאול בזהירות.
"אההה… זה היה מביך, ו… אני לא כל כך מבין את זה, אבל אני זוכר שהייתי המוכרת בחנות, ומצד שני אני זוכר את עצמי נכנס למדוד את התחפושת".
"אתה באמת היית המוכרת בחנות, אני הפכתי אותך עם קסם להיות מה שאתה עכשיו, מה שאני הייתי עד לפני כמה דקות, וכנראה שבטעות הכנסתי אלייך גם את הזיכרונות שלי."
"כשאת אומרת אני נזכר בזה", היא\הוא השיב, "אבל זה מאוד מבלבל. אפשר לשלם וזהו?"
"אבל אני צריכה להתחזות למי שאתה היית, ואני לא יכולה לעשות את זה בלי שתעזור לי" ניסיתי להסביר בלי להכביד עליו יותר מדי.
"את יכולה ללמוד את מה שאת צריכה לדעת עליי, כאילו, על רעות, מהטלפון שלי". הוא לקח את הטלפון של רעות מהשולחן של הקופה, ואחרי כמה ניסיונות מבולבלים הוא הצליח לפתוח אותו. "הינה, קחי. עכשיו אפשר לשלם על התחפושת?".
הוא\היא\אני שילם על התחפושת ויצא במהירות, במה שנראה לי כמו ניסיון לברוח מהזיכרונות המבלבלים שלו כרעות המוכרת. נשארתי לגמרי לבד.