פלאמים שונים- פרק 8

"תלכו יותר מהר. אני רוצה שנגיע לפני הצהריים." אמר אלנז' לליסיאנה וואמפי.
"הייתי מנסה, אבל הוא יותר כבד משזה נראה." היא רטנה. וואמפי ישב על כתפיה, לאחר שהחליט אותו הבוקר ש"שק-קמח ליסיאנה!" זו הדרך בה הוא יגיע למעגל הפלאמים.
אלנז' החליט לא להגיב. "שק-קמח, שק-קמח!" צחקק השדון, ואז חבט בראשה של ליסיאנה כדי לזרז אותה.
"וואמפי, יהיה מאוד מועיל אם לא תכה בראשה של ליסיאנה. הדבר גם יעכב אותנו, וגם יכאיב ליד שלך." אמר אלנז' למשמע החבטות.
"אלנז'!" זעקה ליסיאנה, וניערה את ראשה. קול החבטות הועצם באוזניה בגלל הקסדה שהיא חבשה על ראשה.
"מה? ידיים של שדונים הן דבר עדין, ואת באמת הולכת יותר לאט כשהוא חובט לך בראש."
הוא מעד בגלל אבן שהופיעה לפתע בדרכו.
"ליסיאנה, עזבי את המטה."
"בסדר."

הם נעמדו מול השער הגדול בחומה. בכניסה עמדו שני שומרים מגודלים בשריונות כסופים נוצצים, והצליבו חניתות.
"מי אתם, ומה מעשיכם?" הם שאלו.
"אני וידידי כאן רוצים להתקבל לצבא האנושי. השדון הצטרף אלינו בדרכנו. איננו מתכננים לעורר צרות." אמר אלנז'. הם סיכמו מראש שליסיאנה לא תדבר, כי הקול שלה עלול להסגיר את מינה.
"טוב… אני מניח שאתם יכולים להיכנס. וגם השדון איתכם." אמר השומר הימיני.
הם נכנסו למעגל הפלאמים.
בין בנייני המעגל המרובים והענקיים, במרכז, היו בתים רבים ורחובות, שהיו מעין שטח משותף לבני כל הפלאמים.
"וואו!" אמרה ליסיאנה. היא מעולם לא הייתה בעיר לפני כן. ההמולה מסביב, הילדים הרבים שהתרוצצו ברחובות, האנשים העשירים במרכבות והסוחרים על החמורים- כל אלה היו חדשים לה.
היא גם ראתה אנשים שונים, מפלאמים שונים ומשונים- היו שם בני אנוש עסוקים תמידית, גמדים שהתרוצצו ואבני חן מרובות נוצצות בבגדיהם, גובלינים שניסו להערים על עוברי אורח תמימים, שודנים משתובבים בין הבתים, קנטאורים שטופפו הלוך ושוב לאורך הרחובות. אבל היא לא ראתה אף אלף, בשום מקום.
"הרבה אנשים." סיכם וואמפי את דעתו על העיר, ונאחז היטב בכתפיה של ליסיאנה.
"מה את אומרת? נלך מיד לבניין הפלאם האנושי, או שנפנה לאיזה פונדק בהתחלה?" שאל אלנז' את ליסיאנה. במרחק כמה מטרים מהם, מדרגות עץ הובילו לדלת עגולה בקיר אבן בהיר, ושלט עץ מעל הדלת הודיע כי מדובר בפונדק בשם "החבית הירוקה".
"נלך לפונדק. אם ניראה כמו קבצנים רוב הסיכויים שלא יכניסו אותנו בכלל לבניין." השיבה ליסיאנה בלחש.
"אני חושב שאת צודקת. וחוץ מזה, רק את נראית כמו קבצנית. אני בכלל לא." הוא הקניט אותה.
"סתום. אבל בוא ניכנס כבר לפונדק. הגב שלי כואב, ולא נראה כאילו וואמפי רוצה לרדת לי מהגב." היא אמרה.
"לא רוצה לרדת מגב. 'שק קמח' ליסיאנה." הסכים השדון עם דבריה, והנהן.

"שלום לכם, במה אוכל לעזור?" שאלה אותם נערה צעירה כשנכנסו לפונדק.
"אנחנו נשמח לחדר, וגם לאוכל." אמר אלנז' לנערה. היא סקרה את החבורה המוזרה- חצי אלף גבוה עטוי ברדס, נער צעיר, נמוך ורזה (ליסיאנה שהתחזתה לנער) ושדון על גבו של הנער.
"יש לנו חדר פנוי, ואני חושבת שיש בו מספיק מיטות לשלושתכם. זה יעלה לכם שלושה עשר מטבעות נחושת, יחד עם הארוחה."
ליסיאנה עמדה למחות על המחיר, אבל אלנז' שלף מכיסו את הסכום הנקוב וסימן לה בידו לשתוק, כאילו ניחש את כוונתה.
הם הלכו בעקבות הנערה המארחת אל החדר שלהם.
"למה לא ניסית להוריד את המחיר? זה לגמרי מוגזם!" אמרה ליסיאנה לאלנז' לאחר שהמארחת הלכה. וואמפי כבר ירד מגבה והתרווח על אחת משלוש המיטות בחדר העץ. הרצפה עשוית האבן הייתה נקייה למדי, והמיטות לא נראו מלוכלות מדי. פונדק טוב.
"את לא רוצה למשוך אלייך תשומת לב שלילית בעיר הזאת. היא אומנם נראת שלווה ומאושרת, אבל המצב בין הפלאמים כבר הרבה זמן מאוד לא טוב. עלולה להתפתח קטטה, ואם במהלך הקטטה יתגלה שאת אלפית… זה רק יסבך את העניינים. פרופיל נמוך אומר לך משהו?" השיב לה חצי-העלף, ספק נוזף, ספק מסביר.
"אבל עדיין. זה באמת היה מוגזם." היא אמרה, נבוכה מעט.
"אוי, תעשי לי טובה. אני חושב שאני אלך להתרחץ." אמר אלנז', ופנה לעבר דלת צדדית קטנה בחדר, שהובילה לחדרון בו היה אגן רחצה קטן עשוי אבן.
"אל תטבע." היא מלמלה.
"אני אשתדל."
היא השתרעה על מיטה אחרת מזו שעליה וואמפי קפץ כרגע, והשתרעה עליה. ההתרגשות שלה הייתה גדולה. היא הגיעה לעיר, וזה ניתק את החבלים האחרונים של זכרון ביתה הישן. היא לא יכלה שלא להרהר עד כמה הייתה העזיבה קלה, אפילו קלה מדי. תחושת הבטן שלה רמזה לה שזה לא היה אמור להיות ככה. העובדה שזה היה כל כך קל, כמעט בלי תקריות או געגועים, העידה, לדעתה, על צרות גדולות בעתיד.