פלאמים שונים- פרק 9

"כדאי שנלך לאכול." אמרה ליסיאנה לאחר ששמעה עוד קרקור קולני במיוחד שהגיע מבטנו של וואמפי.
"כן, לאכול טוב. רעב." אמר וואמפי.
"חכו. אני אביא אוכל לכאן." אמר אלנז', שעסק בייבוש שערו לאחר הרחצה. כשהוא גמר הוא אסף אותו בקוקו, הטיל את הברדס על כתפיו ופנה לצאת מהחדר.
וואמפי רטן, ואז החל לקפוץ על מיטתה של ליסיאנה כשהוא צווח "רעב!" וזורק בלוטים על כל דבר שנראה לו מתאים לצליפה- מסתבר שהוא טמן כמויות מרשימות של בלוטים בכיסי בגדיו.
"אני שוב אכשף את הבלוטים לרדוף אחריך," איימה ליסיאנה. הבלוט החמישה עשר פגע בראשה, והיא הודתה לכך שהיא הסירה את הקסדה זה מכבר. קול פגיעת בלוטים בקסדה יכול להוציא כל אחד מדעתו, והיה לה כבר ניסיון בזה.
"לא לרדוף אחרי וואמפי. בלוטים יותר טוב לא רודף אחרי וואמפי." הוא צייץ, וצלף עוד בלוט במצחה של ליסיאנה, וזו נהמה וזרקה אותו בחזרה עליו.
הוא חמק מהבלוט והוציא לה לשון קטנה וורודה. היא הוציאה לו לשון בחזרה.
הוא המשיך לצלוף בה בלוטים, והיא להחזיר אותם אליו, וכך מצא אותם אלנז' כשחזר עם מגש ועליו לחם, מעט חמאה, שני קנקני שיכר וכוס מים, וגם שלוש קערות תבשיל מהביל שהעלה ריח טוב.
"אני משאיר את שניכם יחד לכמה דקות, וכבר מתפתחת כאן מלחמה. אני לא מבין איך הסתדרתם עד שאני הגעתי אליכם." הוא אמר, והניד בראשו.
"הסתדרנו יפה מאוד עד שהגעת, גם אם קשה לך להאמין לזה." אמרה ליסיאנה. וואמפי הוציא לשון, הפעם לאלנז'.
"לא משנה. בואו לאכול." הוא אמר.
הם התיישבו במעין מעגל סביב המגש שהביא אלנז', וכל אחד לקח לו קערית וכוס.
"למה לא הלכנו לאכול באולם הראשי של הפונדק?" שאלה ליסיאנה אחרי לגימה ארוכה מהשיכר, שהיה לא רע.
"כמו שאמרתי- פרופיל נמוך, האלפית שהולכת לצבא האנושי." אמר אלנז', בצע חתיכה מהלחם והכניסה לפיו.
"מה שתגיד. אבל עדיין, חבורה משונה כמונו שמתבודדת בחדר לא תמשוך תשומת לב?" היא שאלה.
"לא. יש הרבה טיפוסים מוזרים שמגיעים לעיר. אף אחד לא שם לב אליהם." הוא התחיל לאכול מהתבשיל שלו. זה פחות הביא לסיום השיחה. ליסיאנה גם פנתה אל הנזיד שלה.
וואמפי רחרח את התבשיל, עיקם את פרצופו, ואז רץ ולקח בידו את אחד הבלוטים המפוזרים בחדר, הטילו לתוך התבשיל בקול 'ספלאש' גדול, ואז שתה אותו בהנאה.
אלנז' וליסיאנה ניגבו את פניהם המלאות בתבשילו של וואמפי בגב ידם.
כשהם שבעו, הם השיבו את הקערות למגש, ואלנז' הניח את המגש עם הקערות והכוסות הריקות בכניסה לחדרם. הוא ניצל את הזמן כדי להציץ בטיפוסים ששהו בפונדק באותו זמן- אל החדר משמאלו נכנס נימד בודד בצעד חושש, ובמדרגות שהובילו ממסדרון החדרים אל האולם הראשי עלו בן-אנוש ודימון.
אלנז' חזר לחדר, שם הוא מצא את ליסיאנה ישנה על המיטה שלה, ידה משתלשלת מצד המיטה ואוחזת במטה, ושערה האדום פזור על הכר.
וואמפי קיפץ מעלה-מטה על מיטתו, כמו קודם, וכשראה את אלנז' הפגיזו בבלוטים. אלנז' תפס את הבלוטים באוויר, ומסרם חזרה לשדון המאוכזב מעט. ליסיאנה תמיד משתעשעת איתו. עם אלנז' משעמם. הוא התחפר במצעי המיטה שלו ונרדם תוך כמה דקות.
אלנז' השתרע לכל אורך המיטה שנותרה, ובהה בתקרה. הוא לא הצליח להירדם. אירועי הזמן האחרון הדאיגו אותו. שיחה שביצע עם פונדקאי באחד הכפרים הקרובים למעגל הפלאמים צצה ועלתה בראשו.
"חדשות מהדרום?" שאל אלנז' את הפונדקאי.
"לא. שום דבר. אין אף אחד שמגיע משם, ואף אחד לא מוכן לצאת לשם. אומרים שהאלפים עדיין לא הראו את פרצופם, המנוולים, ושהמצב עלול להתדרדר למלחמה תוך זמן קצר. שומעים על חוסר שקט בקרב הרבה מהפלאמים." השיב לו הפונדקאי אז, והמשיך תוך כדי בעיסוקו- קילוף תפוחי אדמה.
"למה? מה גורם לחוסר השקט הזה? הרי אין סיכוי שהאלפים אחראים לכך. הם בדרך כלל שוחרי שלום." אמר אלנז'.
"אתה צודק, וגם אני חושב כך- אבל ההיעלמות הזו שלהם גורמת לחשדנות בקרב בני האדם, ואתה יודע איך הפלאם שלנו- אנחנו גוררים אחרינו את חלשי הדיעה וחזקי הזרוע, כמו הקלופים, הגובלינים, והעוגים. וכל השאר חוששים מפניהם. לדעתי האשם טמון בכלל בבני האנוש." אמר הפונדקאי בכנות.
אלנז' ניעור מזיכרון השיחה, ושקע במחשבות. לפי דעתו, האחריות על המלחמה המתקרבת לבוא אינה באחריות אף לא אחד מהפלאמים…
או לפחות לא על ידי ההנהגה.
אלנז' חשד שהאגדות נכונות, ושהאחראים לזדון הזה הם הווילפים.
אבל לא בני האור.
הוא חשד בווילפים האפלים.