פרישה- פרק שביעי

הם סוחבים אותי על גבם ואני מרגישה שאני עומדת להקיא אך אני עוצרת את עצמי, אם אקיא הם ידעו שאני ערה. הם ממשיכים לדבר ולדבר על דברים שאני לא ממש מבינה אבל שמעתי כבר לא מעט פעמים בשיחה הזאת את המילה 'הנבחרת' בהקשרים של דברים שאני עתידה לעשות כמו להציל את העולם, להרוג שדים וכדומה. לפעמים אני שומעת גם צירופים כמו 'חיים קשים', 'מסע ארוך' ו- 'מסכנה הילדה'. אני חושבת שאנחנו הולכים כבר יותר משעה ואני מתפללת שנעצור כבר, אני עייפה ומיואשת לגמרי. לא ככה חשבתי להגיע לקהילת המדיומים הזאת.
אנחנו עוצרים פתאום, כאילו מחשבותיי נענו לי והגענו למקום שאליו אני רוצה להגיע. אני מתאכזבת כשאני מגלה שזה לא נכון.
"שמות," אני שומעת קול עבה ממקום כלשהו לפני.
"אדם," פתאום קולו של אדם עונה לו, ההוא שאמר לי קודם שהוא 'סוכן כוחות' מה הוא עושה פה?
"אדם מה?" הקול האחר שאל, כנראה היה זה שומר.
"אדם מור." הוא אמר הרגע 'אדם מור'? למה יש לו את אותו שם משפחה כמו שלי?
"ואתה?" שואל השומר, כנראה את האיש השני שהיה עם אדם.
"פול קני," אומר קול אחר, מי שנמצא עם אדם ועכשיו אני יודעת ששמו פול.
"אתם יכולים להיכנס," אני שומעת את השומר אומר ואיתו קול חריקת צירים, אלה שמשמיעות דלתות לפעמים. אנחנו נכנסים פנימה והדלת נסגרת אחרינו, משמיעה שוב את אותו קול החריקה.
"תודה פול, אני אסתדר מכאן והלאה," אני שוב שומעת את קולו של אדם.
"אתה בטוח?" שואל פול.
"כן, אם אצטרך ממך עוד משהו אני אקרא לך," עונה לו אדם.
"טוב," אומר פול ואני שומעת את קול צעדיו כשהוא מתקדם משם הלאה.
אדם ממשיך ללכת עוד כמה דקות ואז נעצר. "את יכולה לפתוח עכשיו עיניים, אני יודע שאת ערה וכבר אין לי כוח לסחוב אותך," אומר אדם וזה מפתיע אותי, איך הוא יודע? טוב זה לא משנה כרגע, ממילא גם אני לא רוצה שהוא ימשיך לסחוב אותי. אני פוקחת עיניים ומתנערת, מסמנת לו שיוריד אותי, הוא מבין את הרמז ואני מרגישה שוב קרקע מתחת לרגליי.
"תודה," אני אומרת לו.
"בבקשה, את לא יודעת מה עשיתי למענך הרגע," הוא אומר ומתנשף.
"מה עשית למעני הרגע?" אני שואלת אותו,
"חסכתי ממך מפגש לא נעים עם המועצה, אבל זה לא אומר שלא תצטרכי לעמוד מולם בקרוב." הוא מחייך ופותח את דלת החד שעמדנו מולה ונכנס פנימה
"תודה? אבל יש לי כמה שאלות אליך עכשיו." אני מתיישבת על כורסה קטנה בפינת החדר.
"את מוזמנת לשאול כל דבר, אני לא מבטיח שאענה על הכל," אומר, לוקח כיסא משולחן שהיה שם ומתמקם מולי, מוכן להקשיב לכל שאלה שתצא מפי.
"שאלה ראשונה, מה אתה עושה פה?" אני שואלת, קצת בתקיפות.
"אני גר כאן," הוא עונה לי באדישות גמורה.
"אוקי. בקשר לזה, מה זה המקום הזה?" אני מתאפקת לא לשאול אותו את השאלה הכי דחופה, אני רוצה לשמור אותה לסוף.
"זהו משכן המלוכה."
"ובשפה שאני יכולה להבין."
"בית הנבחרים. זה המקום בו שוהים בעלי הכוחות החזקים ביותר. זה המקום בו נמצאת גם המועצה, קבוצת המכשפים הקדושים. הם אלו שמחליטים על החוקים בעולמם של בעלי הכוחות ועל עונשו של מי שלא מציית להם. הם בסך הכל שבעה אנשים אך שילוב כוחותיהם יחד עולה על כוחם של כל בעלי הקסם הקיימים בעולם הזה," הוא מסביר לי.
בראשי עולה עוד שאלה, "ומה תפקידך במקום הזה?"
"תפקידי הוא מה שאמרתי לך בפגישתנו הראשונה, אני סוכן כוחות ותפקידי הוא לאתר את בעלי הכוחות בכל רחבי העולם," הוא אומר ונראה שהוא מתגאה בתפקידו.
"הבנתי, יש לי עוד שאלה אחת," אני כבר לא יכולה להתאפק מלשאול את זה.
"את מוזמנת לשאול אותה, אני רואה שהיא מציקה לך," הוא מאשר.
"למה אמרת לשומר ששם המשפחה שלך הוא 'מור'?" אני מטיחה את השאלה בפניו ולרגע מרגישה כמו חוקרת במשטרה.
"לא הבנת כבר? אני אחיך."