פרפרים אדומים.

בס\"ד

ממרומי הסולם שלי ולמרות המאמץ הכביר לראות את העולם שונה, הכל נראה בדיוק אותו דבר, רק עם הבדל קטן של בערך שני מטר ושמונים סנטימטר מהרצפה וזהו. אז טיפסתי למעלה והתיישבתי בקצה, ועצמתי עיניים ודמיינתי שאני בגובה של עשרים מטר ושמונים סנטימטר מהרצפה. למטה מתחתיי לא עבר אף אחד, הכל היה שקט, שקט מידי. ירדתי שני שלבים בסולם ופתאום בבת אחת מצאתי את עצמי באמצע צומת סואן, רעש מחריד, צפצופים בכל מקום, אנשים, נשים וטף מדברים יחד ובשפות שונות, נוסעים מתחתיי בקופסאות בצבעים שונים. זה היה קצת יותר מידי בשבילי, טיפסתי בחזרה והכל נעלם בבת אחת, ושוב שקט, ושוב ריק מתחתי, וואקום שמסתכם בשביל עפר ואיזה שיח ירוק וקטן. מחשבותיי החלו לנדוד, ראיתי את עצמי, כיתה ו-3 , אני קטן, ננס ממש, נמצא על לוח ענק ושחור עם הרבה סולמות ונחשים, הרבה נחשים. אתם זוכרים את המשחק הזה, כשהיינו קטנים? לפני שקוברה צעיר ניסה לטעום אותי הופיעה יד נעלמה מהאוויר והעלתה אותי באחד הסולמות המזדמנים, שמעתי בסטריאו צחוק ילדים, חזרתי למציאות במונו, אני על הסולם עדיין, חושב, מהרהר, אני כבר לא בכיתה ו`. ואז שמתי לב לפתע לדלי קטן שתלוי לו בצידי הסולם, הצצתי פנימה וגיליתי צבע אדום וסמיך, בלי לחשוב שלחתי אצבע לתוך הדלי וטבלתי אותה אל תוך הצבע, ואז בחיוך, מאושר ממגעו של הצבע הרמתי את היד וציירתי באוויר שלושה פרפרים שקמו לחיים עם משיכת האצבע האחרונה שיצרה אותם. במהירות ניגבתי את האצבע בבגדים, והצבע נמרח עליי תוך כדי שהוא יוצר בדרך אגב צורה הדומה ללב באופן מפתיע. \"אהבה\" מלמלתי ואחד הפרפרים כאילו ציית לפקודה, העיז וחצה את גבול שני השלבים של הסולם! להפתעתי לא היה גבול כשראיתי שהוא הגיע אל שביל העפר שמתחת ונחת עליו, מעלה טיפונת של אבק דרכים. ואז החל הפרפר להתנפח ואת הופעת מתוך האוויר ממש, לבשת שמלה אדומה ושיערך היה אסוף לצמה סינית ארוכה ועבה. הבטת בי, חייכת ושלחת שתי ידיים אל הסולם, תפסת בצידיו וחיכית. ניסיתי לקרוא לך, באמת שניסיתי. \"אהבה אמיתית…\" מלמלתי והפרפר השני במספר החל להסתובב במהירות תוך כדי שהוא מלטף את פניי לרגעים ספורים ושוב מפסיק ושוב מתחיל ושוב מפסיק… עד שהוא נעצר לפתע מול פניי, נאנח, הניח מחוש קטן על מצחו והתעלף. הוא צנח עד למטה, נוחת כמו הליקופטר קטן וחינני ויוצר בדיוק את אותו ענן אבק מזערי כחברו ממקודם. אני שעקבתי אחריו בעניין רב, הצטערתי על שהוא השאיר אותי לבד רק עם פרפר אחד ואחרון שמשום מה נראה היה לי שהוא אורז מזוודות ! \"סליחה, לאן אתה חושב שאתה הולך?\" שאלתי את הפרפר המופתע שעזב את המזוודה שלו פתוחה והסתובב אליי: \"אתה מדבר פרפרית? כל הכבוד! הפתעת אותי, אני מודה\" חייכתי לאות שלום כדי שהוא לא יירא ויעוף בחזרה לאיפה שזה לא יהיה, ואמרתי: \"סליחה שאני אומר לך אבל אני לא מדבר פרפרית, זה אתה שמדבר עברית, וזו השפה שלי, עברית\". הפרפר האדום נפנף בכנפיו ואמר: \"מה זה משנה? עברית, פרפרית, אני חייב לזוז, כמו שאתה רואה, נמאס לי\" הוא הסתובב אליי ועל גבו יכולתי לראות שלט קטן וצהוב עם הכיתוב: \"נמאס לי\". הוא הרים את המזוודה והחל לדדות לו לעבר השלבים הראשונים של הסולם, הוא לא עף, הוא הלך למטה. ואז הסולם שלי החל לרעוד חזק כמו ברעידת אדמה, החזקתי חזק כדי לא ליפול! יכולתי לראות את הפרפר האדום מנער את הסולם בחוזקה, צעקתי: \"מה? למה נמאס? מה קרה?\" ואז חשתי את ידך אוחזת ברגלי, אמרת: \"הלו, ישנוני! אני מבינה שאתה עייף אבל להירדם על הסולם? ועוד באמצע הצביעה של הבית, מזל שלא נפלת מהסולם!\" התעוררתי מבוהל: \"מה? מה קרה? למה את מנערת לי את הסולם באמצע העבודה?\" פרצת בצחוק ואמרת: \"בוא, בוא בעלי, בוא תנוח קצת ותמשיך עוד שעה, שעתיים, מה אתה אומר?\"