פרצופי פירות

פרק 10:
"ג'יין? ג'יין!" צעק קולו של טדי מתוך האפלה,
"אני שמח שסוף סוף חזרת להכרה, את מרגישה טוב?"
"מה…?"
"תן לה להתאושש" אמר ג'יימס,
"היא כמו שאמרת רק הרגע חזרה להכרה, זה לא נעים להנשך על ידי ערפד אתה יודע, זה שלך כל הפצעים נרפאים מיד לא אומר שלנו הם גם נרפאים כל כך מהר.."
"טוב בסדר" אמר טדי והתרחק ממני בשקט כדי שאני לא אבהל, אבל נבהלתי בכל זאת בימים האלה הוא רעב יותר ועיניו שחורות אפילו יותר משל ראלה…יש לי עדיין כאב ראש מהבשורה של ראלה, אין סיכוי שהיא וטדי אחים! או שכן…(?)
"בואי תנסי לקום" אמר ג'יימס בחיוך קלוש,
"עבר עליך לילה די קשה"
"די קשה?" אמרתי בצחקוק קל,
קמתי על רגליי, זה ממש כאב,
"טוב נראה לי שהיא התאוששה" אמרה ביטלי, בצער רב מאחורי החיוך המזויף שכנראה רק אני שמתי לב אליו,
"נראה לך שהתאוששתי? אחרי לילה כזה?"
"לא את טיפשונת, ראלה התאוששה, היא סוג של חזרה לעצמה"
ראלה נכנסה לחדר נועצת בי מבט כועס ויצאה מן הבית ורצה במהירות על לתוך היערות, די התעצבנתי על המבט הכועס, אחרי הכל אני זאת שאמורה לכעוס עליה, לא?
ג'יימס חבש את רגלי עם משחה כזו נעימה,
"זה אמור לסדר אותך ליומיים הקרובים" אמר מחוייך, טוראלי דאג למזג אויר שמשי במיוחד,
יצאנו ממפתן הדלת, כולנו התחלנו לצעוד, ביטלי נשארה מאחור נועצת מבטים בבית השבור שלה,
הלכתי לכיוונה,
"תמשיכו בנתיים בלעדינו" אמרתי לשלושתם,
"ביטלי את באה?"
ביטלי הנהנה בראשה לשלילה,
"בואי" אמרתי וחבקתי אותה,
"מבטיחה לך שכשנחזור אני יוצרת לך בית חדש ומקווה שעמיד",
היא חייכה אלי,
"זה לא יעזור, כל הזכרונות הטובים שיצרתי וחלקתי לכל מיני יצורים בעולמות שונים נמחקו, מי יודע מה יקרה ליצורים האלה ללא הזכרונות הטובים שלהם"
"למען השם! את ביטלי! את דרימרית! אחד היצורים הכי מגניבים שהכרתי, אני מאמינה בך שתצליחי להחזיר לכולם את הזכרונות שלהם" אמרתי בקול,
"ששש ג'יין, אבל תודה" התקדמנו לכיוון הבנים (אם אפשר לקרוא להם כך),

-כעבור בערך ארבע שעות של הליכה בבוץ-
"ג'יין?" אמר טדי,
"כן?" אמרתי בשקט מנסה לא להעיר את הרעידות המפחידות שבאות מאחורי העצים,
"מצטער על אותו הלילה, אני בשלבי הרעב, אני מאוד מצטער, יש לי הרבה כאבים לאחרונה, אל תופתעי אם מדי פעם יישן לידך או יצעד לידך זאב לבן גדול, בסדר?"
"אני אשתדל" אמרתי מקווה שהוא יבין את הבדיחה, הוא הבין,
עצרנו לארוחה, אכלנו (כפי שהקוראים יודעים), דג ופרי לא מוכר אך טעים להפליא,
טדי התיישב לידי מצד אחד וג'יימס מהצד השני, שניהם ניסו לדבר איתי, הסמקתי כל כך שהפרצוף שלי קבל את את צבעו האדום של אחד הפירות,
טוראלי בהה בעננים וביטלי שרה לעצמה שיר ואספה כל מיני עלים בשלל צבעים, ביטלי היא יצור מיוחד,
פתאום ג'יימס קם על רגליו ואמר
"בקצב הזה לא נגיע לשום מקום"
"צודק" אמר טוראלי,
המשכנו לצעוד באיזשהו שלב התחילו לכאוב לי הרגליים לכן טדי הרים אותי על גבו, (שק קמח),
גם לביטלי כאבו הרגליים, היא הסתכלה על ג'יימס במבט מעוצבן ולבסוף הוא הרים אותה, נראה לי שביטלי מחבבת את ג'יימס אבל זה לא בטוח, יש לי חשדות בנתיים.
כל הדרך ג'יימס שסחב את ביטלי על גבו תקע בטדי מבטים של קנאה, כן זה בטוח המפלצת הירוקה השתלטה עליו, אני עד כדי כך מושכת? לא…אני מכוערת,

נעצרנו ללילה, כל אחד נשכב בחלק אחר סביב המדורה שהקמנו, ביטלי ליד ג'יימס, טדי לידי, במהלך המסע (אם אפשר לקרוא לו כך) הצטרפה אלינו ראלה שנשכבה ליד טוראלי ברגעים אלו ממש ונשקה אותו בלחי נשיקת לילה טוב, טוראלי ברגעי אופוריה.

באמצע הלילה, משהו רטוב היה על פני, התעוררתי ושמתי לב שזאב ענקי לבן מלקק לי את הפרצוף, אני מניחה שזה טדי, כי לאחר כמה רגעים הזאב נהפך להיות בדמות אדם, כן זה היה טדי, נשקתי אותו וברחתי לצד השני של המדורה ונרדמתי, השארתי אותו פעור פה מחייך.