פרק 2

ג'ני ודיימן היו מחוסרי הכרה, ראשה של ג'ני לא הפסיק לדמם והיה שמוט על השמשה הקידמית, רקתו של דיימן דיממה ובידו הייתה תקועה חתיכת זכוכית מהחלון השבור של הג'יפ.
דיימן התעורר ושב להכרתו הוא ניסה לזוז אך לא יכל הוא הרגיש שכל גופו כואב ושבור, הוא ניסה לסובב את ראשו לכיוון של ג'ני, בהתחלה זה קצת כאב אך לבסוף הסתובב וראה את ג'ני מחוסרת הכרה וגופה שוכב על רסיסי הג'יפ בשמשה הקידמית שהתנפצה, הוא רצה להרים את ידו ולקחת משהו שיפסיק את הדימום בראשה של ג'ני אך הוא לא הצליח בקושי לזוז.
דיימן פתאום ראה שמשהו בא, הוא לא הצליח לראות אותו בבירור רק במטושטש,
הוא עמד לאבד את הכרתו אך לפני כן הוא הספיק לראות שמשהו מושך את ג'ני מחוץ לרכב, הוא רצה לצעוק שיעזבו אותה אך הוא הרגיש שמשהו מושך גם אותו מחוץ לרכב ומכניס אותו לרכב אחר, הוא לא יכל להתנגד, גופו כאב וידו הימינית החלה לשרוף מהזכוכית שהייתה עוד תקועה.
עוד לפני שדיימן קלט מה קורה איתו הוא התעלף ואיבד את ההכרה שוב.
דיימן פקח לאט לאט את עיניו והסתכל לכל הצדדים, הוא ראה תחילה חדר לבן ודמות מטושטשת מתקרבת אליו, לפני שדיימן הספיק לזוז הוא הרגיש דקירה קטנה ביד ולאחר מספרה דקות התעלף.
דיימן שכב במיטה שמסביבה כל מיני מכשירים מצפצפים.
הוא התעורר שוב והרגיש שכל גופו עדיין כואב ושקשה לו לזוז, הוא היה מחובר לכל מיני צינורות שדרכן עוברים נוזלים שקופים.
אחות בית החולים נכנסה לחדר עם סלסלה קטנה שבתוכה היו כל מיני כדורים בצבעים ובגדלים שונים.
דיימן ניסה לקום אך האחות מיהרה אליו והשכיבה אותו חזרה במיטה, אך הוא בכל זאת ניסה לקום ולהזיז את גופו אבל האחות התעקשה והשכיבה אותו חזרה.
"אין לך למה לקום, גופך שבור ואם תזוז זה יהיה חמור יותר." אמרה האחות הנחמדה ופנתה לבדוק את המכשירים.
"עד כמה הנזק חמור?" שאל דיימן בקול קלוש וצרוד.
"היד הימינית שלך שבורה עם תפרים מהחתיכת זכוכית שמצאה לעצמה מקום להתקע בו ויש לך צלע אחת שבורה בצד שמאל, והרגל השמאלית שלך, אין מה לדבר בכלל היא אחרי ניתוח לאחר שמצאו כמה רסיסי זכוכית שטיילו בתוכה ויש שריטה אחת בלחי הימינית וזהו." אמרה האחות לאחר שראתה את דיימן בוחן את גופו החבוש מכל הכיוונים.
דיימן הביט בה והחליט בכל זאת לנסות לקום אך מהר מאד הוא התחרט,
כשניסה לקום הוא הרגיש כאב חד כאילו משהוא חתך אותו לשניים, לאחר כאב כזה הוא נשכב בחזרה והוקל לו מעט.
האחות ששמה ליז צחקקה ומסרה לו כמה כדורים שירגיעו לו את הכאב ואמרה לו שארוחת הבוקר תהיה בעוד שעתיים ושלא יחשוב לקום כי יביאו לו את הארוחה לחדר.
דיימן נטל את הכדורים ללא רצון והרגיש שהוא עומד להקיא, הוא ניסה לנמנם קצת עד שיגיע הזמן שבו יקיפו אותו אחיות ורופאים.
הוא עצם את עיניו והתחיל להזכר בכל מה שקרה, בו ובג'ני, הוויכוח עם הספר, ג'ני הכועסת והעצבנית,הצבי שפלש לתוך הכביש, המכונית שהתגלגלה, ג'ני שדיממה,שלקחו אותה, הספר וג'ני…. הוא רצה לקום ולחפש אותה…. הוא נזכר בהכל.
דיימן פקח את עיניו וניסה לקום שוב לאחר שהאחות הזהירה אותו שלא יעשה זאת, הוא הרגיש כאב חד שהכריח אותו לשכב חזרה במיטה.
דיימן לחץ על הזמזם שהיה ליד מיטתו וקרא לאחות, האחות נכנסה בבהלה לחדר ושאלה מה קרה היא כבר חשבה לקרוא לרופא לאחר שראתה את דיימן חיוור ושטוף זיעה אך ליז נכנסה לחדר ואמרה לאחות שתקרא לרופא.
"דיימן תירגע אני פה, מה קרה? שאלה ליז.
"ג'ני, ג'ני פטינסון….הספר, איפה הם? הם פה? ג'ני…."
דיימן רצה לקום מהמיטה בכל זאת עם הכאבים אך הוא לא יכל, הרופא נכנס לחדר וניסה להרגיע את דיימן ולהשכיב אותו חזרה במיטה אך דיימן התנגד לו והוא המשיך לשאול על ג'ני ועל הספר אבל הרופא לא הקשיב לדבריו וביקש מהאחות ליז להזריק לו 5 מ"ל חומר הרגעה.
לאט לאט ראייתו של דיימן החלה להיטשטש והוא איבד את הכרתו שוב, הרופא והאחות ליז אספו את הדברים והלכלוך יצאו מהחדר וסגרו אחריהם את הדלת.