פשע יפיפיה 2
קרטר ואני ישבנו במושב האחורי של מכונית הפורד השחורה של וויל , הוא נהג בשיא המהירות , כנראה חשש שבאורך פלא נצליח להתגבר על כמויות הורבנה שהזריקו להן ועל האזיקים חוסמי הקסם אה ושלא נדבר בכלל על הפגיון שהיה תקוע בבטנו של קרטר .. הוא היה גמור .ראשו נפל על ברכי חזהו עלה וירד באיטיות ממושכת .
נשענתי עם מצחי על חלון הרכב הקפוא של חודש פברואר ונתתי לקור לצנן את מחשבותיי .
״אדוארד המנהל החליט להחזיר אותנו שוב ובכל מחיר הפעם אני מניחה שהוא התחיל להבין את חשיבות הנכס שהוא איבד ..אני מניחה שהכנסתם את עצמכם לכמה מלחמות מיותרות שהיו קשות ממה שיכולתם לספוג בזמן שתלמידים מבטאים פוראנות יתר כמו למשל איידן אח שלי ומקס וכנראה גם זואי עשתה מעט בעיות..אני צודקת ?״
מקס היה החבר הכי טוב של איידן מה שהפך אותו באופן בלתי נמנע לחבר קרוב שלי
וזואי הייתה החברה הכי טובה שלי כשהייתי באקדמיה ,אשת הסוד שלי למעשה היא הייתה פחות או יותר הכל אבל עכשיו היא בוודאי שונאת אותי על שברחתי אני מניחה שגם השאר אבל מתוך עקרונות מסוימים שהם מבינים בבריחתי הם מבצעים מעשים כאלה ואחרים תלוי באדם.
וויל נראה מופתע למשמע דבריי ,שון קצת פחות
" איך את יודעת ?" שאל וויל
" אל תהיה כל כך מופתע היא חכמה היא תמיד הייתה " שון ענה לו במקומי.
"תורי לשאול שאלה. " שון סובב את ראשו לעברי למשמע דבריי , תמיד היינו ביחסים דיי טובים למעשה לפניי שברחתי הוא אפילו התחיל להתייחס אליי בתור ידידה ולא בתור אסירה שהוא צריך לרסן , תמיד היה נראה כאילו הוא רוצה יותר להגן עליי מאשר לגרום לי נזק לכן לא הופתעתי כשהינהן בראשו לעברי
" מה עשיתם לי ? "
" סליחה?" ענה בתשובה
" אל תשחק אותה תמים שון , יש סיבה למה אני קרסתי ככה לפתע , למה בגללי נתפסנו , למה הדבר היחיד שהגוף שלי מסוגל אליו עכשיו הוא לדבר ? "
" זה דיי קל האמת , רעל." וויל היה זה שענה .
" רעל? "
" כן , באחד האנשים שהרגת מוקדם יותר היום היה רעל שפותח על ידי האקדמיה , הוא משך אותך ספציפית לבן אדם הזה גרם לך לחשק בלתי מובן לרצות דווקא את הדם שלו עבד על הייצר הערפדי שלך ואז כששתית את הדם שלו הרעל הזה נכנס לך לתוך הגוף ובאופן עקרוני גרם לקריסת מערכות ."
"אבל.." כאב חד קטע את המשפט שלי , ריח של אבק שריפה היה בכל רחבי המכונית צרחתי והתנשמתי בכבדות , שון היה עם אקדח שלוף לעברי , הוא לחץ על ההדק לפניי שבכלל שמתי לב .
הכדור פגע בבטן והאזור החל לדמם בצורה מסיבית
"לזה חיכית ? "
" מה " ניסיתי לדבר אך בכל פעם שפתחתי את הפה דם יצא החוצה בשיעול
שון נראה כל כך כועס
" תהיי בשקט מעכשיו ." אמר לבסוף והסיט את מבטו אל עבר החלון בעודי קורסת מאחורה ידיי קשורות מאחוריי גבי, לא היה שום דבר שיכלתי לעשות וכך בפעם הראשונה מזה זמן רב הרגשתי ייאוש .
וויל צחקק לו והגביר את מהירות הנסיעה הצחוק שלו היה הדבר האחרון ששמעתי לפני שחשכו עיניי ואיבדתי את ההכרה .
כשפקחתי את עיניי שוב מצאתי את עצמי שוכבת על ספה עדיין בידיים קשורות , לאט לאט הראייה שלי התבהרה
חדר בצבע לבן נגלה לעיני , שידת עץ כהה עמדה במרכז החדר וסביבה שלוש כורסאות עור מדפי ספרים עמדו בכל דפנות החדר ושיווי מראה מנחם יחסית . לקחתי נשימה עמוקה וזזתי קצת במקומי לא היה אף אחד בחדר אבל לקום עדיין לא הייתה אפשרות. בדיוק כשעיניי עמדו להיעצם שוב הדלת נפתחה ואיש צעיר בחליפה מחויטת עמד בפתח .
"אדוארד" המנהל. זה היה חדר המנהל.. הוא שינה אותו לגמריי
"היי מארי" אמר ונכנס לחדר בצעדים נוקשים סוגר את הדלת מאחוריו . לאדוארד היו פנים צעירות כיוון שהשתנה לערפד רק בגיל 20 לפניי 500 שנה לחלוטין יותר מבוגר מימני את הפנים שלו קישט שיער חום בהיר ועיניים שחורות עצמות לחייו בלטן ושיווי לו מראה קשוח .
אדוארד לקח כיסא והתיישב מולי , התרוממתי בשארית כוחותיו מעט והסתכלתי עליו . הוא הסיט קצווה סוררת מפניי אך אני הפנתי את מבטי מימנו. לכן תפס את סנטרי בידו והכריח אותי להתסכל עליו
"אמרתי לך שבסוף את תחזרי לפה"
"אני במקומך לא הייתי מתרגלת לזה אני לא הולכת להישאר פה הרבה זמן "
"אני דווקא חושב שכן."
"מה אתה רוצה אדוארד למה פשוט לא נתת לי ללכת כבר עברה שנה"
"למה שאני ייתן לך ללכת? את הנכס הכי יקר שלי"
"וקרטר ? ואיידן? כולם נכסים אז למה רק אני פה בחדר שלך?"
" את יותר טובה מהם "
"על מה אתה מדבר הם פי כמה יותר חזקים מימני"
"בכוח פיזי ? כן אבל זה לא אומר שהם יותר טובים מארי"
ואז ההבנה הכתה בי , אני פה אבל איפה כל השאר
"מה עשית להם?"
"למי מהם?"
"כולם"אמרתי בקול חנוק
"לכולם? לא עשיתי כלום . לאח שלך ולקרטר זה כבר סיפור אחר" אמר ברשעות
עיניי נפערו . אדוארד קם וניגש לשולחן פתח את אחת המגירות והוציא משם מחשב נייד
"תסתכלי בעצמך" אמר ופתח את המחשב אל מול עיניי
המסך היה מחולק לשתיים בצד אחד היה ניתן לראות את איידן בתוך מרתף חשוך קשור בשלשלאות כבדות לקיר כשסכינים חדות נעוצות ברוב חלקי גופו . בצד השני היה קרטר .. קרטר היה קפוא . כאן בבית הספר יש פירמידת עונשים או ככה לפחות הם קוראים לזה – מהקל אל הקשה ושני העונשים הכי קשים הם מה שאיידן וקרטר עוברים כרגע רק ששל קרטר ברמה אחת מעל . עונש זה הוא חדר מלא בתאים צרים שהטמפרטורה בהם היא הרבה מתחת לאפס מכניסים אותך לשם לתקופה בלתי מוגבלת ובהתחלה הכאב הוא בלתי נתפס אתה מרגיש כל נים בגופך קופא . בסופו של דבר אתה פשוט קורס וטוב..קופא עד שמחליטים להעיר אותך עם זריקה מיוחדת .
כשראיתי אותם דמעות זלגו מעיניי
"אבל" אדוארד הרים את ידו וקטע אותי
"הם יישארו ככה לזמן הקרוב "
" למה? הם לא עשו כלום!"
"נכון. את עשית והעונש הגרוע ביותר שאני יכול לתת לך הוא לגרום להם סבל. אז הם יישארו ככה שבוע שבועיים .. אולי חודש . הכל תלוי בך "
"מה אני צריכה לעשות?"
"פשוט מאוד. כל מה שאני מבקש ובנתיים את תלכי לשיעורים, משימות הן מחוץ לתחום כרגע כי את צריכה להחלים ואני מודה לזה אבל כל בעיה אחת ואת תצטרפי אליהם מובן? כשאני ייראה שאת מבינה אותי ומיישמת את העניין אני אשחרר את שניהם"
תגובות (1)
*ייראה- אראה (גוף ראשון מדבר באות א' – אראה, אוכל, אשן, אלמד, אדבר, אשחק, וכו')
-חסרים המון סימני פיסוק. לדוגמא (אני מסמנת ב () את הפיסוק החסר וב * טעויות):
אדוארד המנהל החליט להחזיר אותנו שוב(,) ובכל מחיר(.) הפעם אני מניחה שהוא התחיל להבין את חשיבות הנכס שהוא איבד… אני מניחה שהכנסתם את עצמכם לכמה מלחמות מיותרות שהיו קשות ממה שיכולתם לספוג(,) בזמן שתלמידים מבטאים *פורענות יתר(,) כמו למשל איידן(,) אח שלי(,) ומקס וכנראה גם זואי עשתה מעט בעיות (… צמוד לסוף מילה) אני צודקת?"
לאדוארד היו פנים צעירות(,) כיוון שהשתנה לערפד רק בגיל 20(,) לפני 500 שנה(,) לחלוטין יותר מבוגר *ממני(.) את הפנים שלו קישט שיער חום בהיר ועיניים שחורות(,) עצמות לחייו *בלטו ושיווי (=השוו) לו מראה קשוח.
זו דעתי, כן? אני פשוט חושבת שאם פיסוק נכון זה יכול להיות הרבה יותר טוב.
יש לזה פוטנציאל כלשהו לדעתי. מקווה שזה ישתפר בפעם הבאה