צבועים- פרק 8 +9

טוב, אני מצטערת, לקח לי הרבה זמן ולכן אני עושה ספיישל פרק כפול!! כל הערה כרגיל תתקבל בשמחה ובהבנה.

פרק8-
ליאה יצאה מהמערה בצעדים איטיים. תיק הבד שקייטי הלוותה לה בידה. טייסון הבהיר לכולם את התוכנית. הוא אמר זאת בבירור "הולכים לחפש את בעלת הצבע הנוספת, שמעתי שהיא מתגוררת כמה קילומטרים מפלורטיין." המשפט נתן לכולם תקווה. ליאה פסעה עוד כמה צעדים ונחשפה לקרני השמש החמות שליטפו אותה בנעימות. היא תרה אחר חבריה. "אני פה" שמעה את קולו של טייסון. הוא נשען אל כתלי המערה ותיק בד בידו. "קדימה" אמר לאחר שקייטי, אלן ורייצ'ל יצאו גם הם מהמערה, כאשר תיקי בד נתלים על כתפיהם. "יוצאים". הם יצאו בשיירה, אחד אחרי השני.
"אם את צריכה הסבר תפני אליי, כל השאר קצת…" החלה קייטי לאמר בעודה מתקרבת אל ליאה. "נוקשים, לכל אחד עבר קשה" אמרה והביטה לעבר הנערים שצעדו לפניהם "טייסון, הוריו נרצחו על ידי אריון, לא נעים, רייצ'ל, ההורים שלה נטשו אותה ולאחר שאומצה, הילד של המשפחה המאמצת, אדוארד, זה שהתחברה אליו יותר מכל אחד אחר, נחטף והיא לא יודע מה מצבו…" בכל מילה שקייטי אמרה לליאה כאב על חבריה יותר. "אלן… למען האמת, לאלן לא קרה אף דבר, אני מניחה שהיא סתם קרה" אמרה קייטי ופלטה גיחוך מפיה. "ואת?" שאלה ליאה. "אני…" החלה לאמר וסומק עלה על לחייה. "אבא שלי עזב את הבית מיד אחרי שנולדתי. רק אמי ואחותי נשארו לי, אך יום אחד יצאנו להפלגה, אני אמי ואחותי, אירה, לכבוד יום הולדתה העשר, אך הגלים היו חזקים והספינה טבעה, אני ניצלתי, היחידה שניצלה" קייטי סיימה את דבריה חונקת את דמעותיה. "מאז נשבעתי לעצמי, להיות אופטימית" סיימה. ליאה חיבקה אותה בחוזקה. "אני מצטערת" לחשה וקייטי הנהנה. "זה בסדר" ענתה. "אני רגילה".
***
"אז מה התכנית?" שאל קארל בקלילות. אריון עיקם את פיו לחיוך זדוני והתקדם לעבר קארל. "יש לנו שתול" אמר מרוצה מעצמו. קארל הביט באריון יוצא מהאולם בו שהו. "המפתח…" סינן קארל ויצא גם הוא.
הם פסעו במסדרונות האפלים היישר אל דלת פלדה גדולה. "הוא שם" אמר אריון והקיש על לוח מתכת גדול סיסמא בעלת ארבע ספרות. קול חריקה הדהד ברחבי המסדרון הארוך והדלת נפתחה. "מכאן" אמר אריון ונכנס בקלילות אל האולם החשוך. "אדוארד"קרא אריון. הנער הגבוה ובהיר השיער פסע לעברם, עיניו ופיו נצבעו בירוק שהאיר את החדר. "אז מה התוכנית" שאל קארל ואריון הרים את ידו כסימן לדממה. "אדוארד, לך לרייצ'ל, זוכר אותה? אימצת אותה בילדות, מרגש אה?" אמר בלגלוג "לך אליה ואל בעלי צבע, תצטרף אליהם, וכשאף אחד לא רואה…" אמר אריון והוציא מחגורתו פגיון כסוף "תהרוג אותם"

פרק 9-
להבות המדורה האירו את פניה של ליאה. היא הביטה סביבה. קייטי ישבה לידה מחובקת לשמיכת צמר דקה. אלן ורייצ'ל מולן, משוחחות על דבר מה. וטייסון ישב על בול עץ סמוך, מעביר אבן מיד ליד. "אז…" שברה ליאה את השתיקה הרועמת. "באיזה צבע כל אחד שולט?" קייטי חייכה, כאילו חיכתה לשאלה זו מאז שפגשה את ליאה. "אני שולטת ב…" קייטי נופפה בידיה בלהט "צבע הכתום!" הכריזה. ליאה חייכה. "נחמד" אמרה והביטה ברייצ'ל. "אני?" שאלה בביישנות והביטה בליאה. "כן, את…" ענתה לה ליאה בחיוך. רייצ'ל הזדקפה ואמרה קצרות "בצבע בחום" ליאה הנהנה והפנתה את מבטה אל אלן. "אדום" אמרה בקרירות וליאה נרתעה. "ואתה טייסון?" שאלה בזהירות. "ירוק" ענה כדך אגב. "יופי…" ניסתה קייטי להמשיך את השיחה, אך לשווא. השתיקה שררה פן רצתה ופן לא. "טוב, תודה חברה, אני הולכת" אמרה רייצ'ל לבסוף ונכנסה לאוהל עשוי בדים שבנתה קודם לכן. "גם אני" אמרה אלן ונכנסה לאוהלה של רייצ'ל. "ביי" הכריזה טייסון ונכנס לאוהל נפרד. לפני שליאה הספיקה להוציא הגה מפיה, קייטי אחזה בידה ומשכה אותה לתוך אוהל בד נוסף.
***
אדוארד פסע על האדמה החומה באיטיות. החושך ששרר החליש אותו והוא התיישב על הקרקע. הוא הושיט את ידו קדימה ולהבה צהובה נוצרה. "קצת חום" אמר והמשיך בדרכו. השער מפלורטיין מאחוריו והוא מוכן למשימתו. אדוארד זכר במדויק את הוראותיו של אריון 'תהרוג אותם' מי זה אותם, טייסון לא ידע, רק דבר אחד בראשו, להרוג את בעלי הצבע, הכי מהר שרק יוכל.