ציידת שבט הברקת-פרק 10 חלק א'

התחלתי לרוץ לכיוון הכפר לא שמעתי צרחות ולא קולות התנגדות או פקודות נזרקות , משהוא לא היה בסדר.
כשנכנסתי אל הכפר הוא היה ריק מאדם, ריח של עשן היה באוויר ,אבל כבר לא ראיתי את עמוד העשן המתיימר לשמיים שראיתי מהיער.
משהוא בהחלת מוזר כאן .
רצתי לאולם החותם , גם שם לא היה אף אחד ,מה שמאוד מוזר כי בדרך כלל יש שם לפחות שני שומרים, נכנסתי פנימה.
"הלו… מישהו נימצא פו "
אין תשובה.
"ראש השבט? , אתה פו ?"
האולם היה שקט לגמרי , השקט הזה לא היה טבעי , בדרך כלל שומעים ציפורים מבחוץ אולי את הרוח נוקשת בחלון , אבל באותו רגע לא שמעתי כלום, והתחילה להתגבש בביתני הרגשה שמשהו רע מאוד אומד ליקרות .
פתאום שמעתי צעדים מאחורי, הסתובבתי במהירות והשלכתי את הסכין שלי לעבר….
"ניקול ,תיזהרי!!" צעקתי וניקול התכופפה במהירות , הסכין שלי ניתקע עמוק בקיר.
"איפו כולם ? ,מה קורה פו ,ראיתי עשן מהכפר שהייתי ביער וכשהגעתי ,לא ראיתי את מקורו , איפו ראש השבט?"
ניקול התבוננה בי לרגע ,כאילו לא יכולה לספוג את כמות השאלות שהשלכתי אלהה ואז אמרה.
"הייתה התקפה וחטפו את כולם הם אמרו שאנחנו צריכות לתת להם את הקמע אם אנחנו רוצות לראות אותם חיים עוד הפעם, מהר לכי תביאי את הקמע ,ואני יחכה לך כאן."
באותו הרגע הבנתי שהם ניסו עלי את אותו תריק ישן שהם עשו עם שרלוט, רק שהפעם הם הביאו צל הזיות מנוסה וחזק יותר בקיסמו ,עם יכולת שליטה כללית והבנת התדרים במוח , לוקח שנים לילמוד את כול זה , המורה שלי סיפר לי על הצלים האלה שמגיל קטן לימדו אותם על המוח ועל קסמי ההזיות שמשפיעים עליו , כמאת והצטערתי על זה שאני אצטרך להרוג צל כול כך כישרוני כמוהו ,הרי לא כול יום פוגשים צלים ששולטים כול כך טוב באנרגיה שלהם ,רק חבל שהוא לא ידע קצת יותר על הסיטואציה , עם הוא היה יודע שבעצם הקמע לא נימצא בכפר אלה בעולם הגלות ושניקול היא בעצם שומרת על המפתח שמוביל אליו , אולי הוא היה מצליח לסדר אותי , כנירה הוא עקב אחרי בבוקר וראה את ניקול נותנת לי בגדים ומחקה לי באולם החותם והוא חשב שאנחנו חברות.
"טוב, הגיע הזמן שתשחרר את קסם ההזיה הזה ותצא לי מהמוח, " אמרתי אל הצל.
ניקול חייכה וקולה הפך לקול גברי וערמומי "את ילדה חכמה ארין, כנירה הייתי צריך להיות יותר מקורי ולהבין שאותו הטריק לא יעבוד פעמיים." וביזמן שהצל דיבר שמתי לב שהכול סביבי כאילו נמס ומה שנישאר זה שער הכניסה לכפר , הוא תפש אותי בקסם שלו עוד ליפני שהספקתי להגיע אל הכפר וגרם לי לדמיין שאני הולכת לאולם החותם, מתוחכם מצדו.
רעשי הטבע חזרו ואני שמעתי ציפורים בשמיים וכך ידעתי שאני סופית מחוץ להזיה.
"טוב ארין ,אולי הצלחת להבין שאת בהזיה אבל חלק מי מה שאמרתי היה נכון, אני רוצה את הקמע ,ועכשיו ואם אני לא יקבל אותו, כול אנשי הכפר הולכים למות , וכדי לך למהר כי כול דקה שאנחנו מדברים פו מישהו מהכפר היקר שלך יכול למות ,אני הכנסתי את כולם להזיה אחת גדולה וכולם שם עסוקים בלהילחם אחד בשני כי גרמתי להם לחשוב שהם נלחמים בצלים שהתקיפו את הכפר , טוב אז איפו הקמע "
אמר הצל וחיוך התגבש על פניו.
מה אני יעשה
,אין לי קמע וגם את המפתח אני לא יודעת איפו למצוא,
פתאום עלה לי רעיון ותוכנית מתוחכמת החלה להירקם במוחי.