ציידת שבט הברקת-פרק 6

{ממקום הרבה יותר רחוק משבט הברקת }
"החזרתה …לי…את…הקמע..?"
"לא…אדוני…דנזו, וליקופ…הייתי חייב להרוג אותם הם כמאת הרסו הכול, לפי מה ששמעתי הילדה בכלל לא יודעת איפו הקמע …יכול להיות שהיא לא הילדה הנכונה ו…"
"שקט!! תפסיק לבלבל לי את המוח בשטויות שלך!! זו הילדה ואתה יודע את זה טוב מאוד ,אתה פשוט מפחד …כן אתה מפחד משומרת הקמע ,אתה מפחד מהרמה הרביעית ,אוי הנסיכה הצעיר הצליחה להפחיד אותך …ארנולף"
" לא הוד מעלתך !! אני לא מפחד אבל הילדה לא הראתה שום סימן שבקלים שהיא יודעת משהוא על עצמה או על הקמע "
"בעסק שלי אני לא צריך פחדנים" אמר המלך וחיוך קטן נירקם בפניו
"לא…בבקשה אדוני.." ארנולף לא הצליח לסיים את המשפט ומת, הרי מלך צללי ההזיות לא אוהב פחדנים.
"דוד אני רואה שאתה חריף כמו תמיד" אמר הקול השלישי בחדר ,ויצא ממחבואו ליד הקיר .
"אאאא, אחייני הטוב ,סוף סוף הגעתה , יש לי משימה בשבילך ,אני רואה שעם הילדה הזאות זה הולך להיות יותר מסובך ממה שחשבתי. אני יודעה שאתה צל פסיכולוגי ,אבל עם תוכל להחזיר לדוד הזקן שלך טובה על כול מה שהוא עשה למענך, תעזוב את כפר הפחדנים הפסיכולוגים שלך ותחזור לממלכת צלי ההזיות שלי ,פו התנהגו אלך בהתאם." אמר מלך ההזיות הזקן לאחיינו.
"באתי הנה רק בשביל להבהיר את זה חד וחלק ,אני לא מעונין לעשות בשבילך כלום .יצאתי מהעולם הזה, דוד אני אוהב אותך ומודה לך על כול מה שעשתה בשבילי ,אבל העולם הזה לא בשבילי יותר" אמר הקול השלישי והחל להתרחק לכיוון היציאה
"אאא…בקשר לזה ילדי, שחכתי להוסיף פרט קטן…אתה זוכר את הכרזת הנקמה שלך ,טוב עם היא עוד עומדת בתוקף ואתה רוצה לנקום את מות הוריך ,הרי שמצאתה את המקום הנכון ,נחש את מי אני יבקש מימך להרוג לאט ובסבל ובבגידה נוראית ושבירת לב כמו שרק צלי פסיכולוגיה יודעים , נו נערי הטוב רק עוד פעם אחת לא בשבילי נערי או לא, אלה בשביל לנקום את נקמת אביך" אמר המלך וחיוך התפשט על שפתיו כשראה את אחינו עוצר .
"אתה רוצה להגיד לי, שמצאתם אותה ,את ילדת החותם ,את שומרת הקמע ,את הנסיכה ,מצאתם את ביתה של מי שהרגה את הורי" אמר אחיין המלך.
"כן נערי , קוראים לה ארין , ארין אוריאן , ביתה של רורי אוריאן חצוית הדם , אתה זוכר את רורי נכון ילדי , אם לא תן לי לרענן את זיכרונך , היא זאתי שהרגה את הוריך מול עינך , אולי עכשיו זה מצלצל מוכר?" אמר המלך .
שקט שרר לכמה דקות ואז …
"אני מסכים" אמר האחיין
וצחוקו הפרוע של המלך שבר את הדממה שהשתררה ליפני רגעים אחדים, באותם רגעים של החלטה גורלית של מתנקש וותיק."
"ארין אוראין " אמר האחיין בלחישה ועצם את עיניו.