ציידת שבט הברקת-פרק 7

אני ביער ,רגלי קצרות ושמנמנות ,לפי גודל כפות ידי אני כנירה בת 3 ,משהוא רץ אחרי ,אני רצה ובוכה ,ידי מוכתמות בדם של משהוא אבל אני לא יודעת של מה. אני מרגישה אותו מתקרב, הוא תופס בצברי ,"סוף סוף תפסתי אותך נסיכה ,עכשיו ,תחזירי לי את הקמע חמודה אני יודע שהוא אצלך ,ראיתי את אמך נותנת לך אותו"
" לא אתה לא תקבל אותו ,הוא של אמא " אמרתי ובכיתי בוא זמנית .
"חבל ואת היית יכולה להיות כזאתי נסיכה יפה" אמר הצל.
התעוררתי כשאני צורחת בבית החולים. אתמול התעוררתי רשמית ממצב הקומה שבוא הייתי שרויה 3 ימים ,אבל גופי עדיין חלש ,החדר היה ריק אבל הרופא מיהר להיכנס לשמע צעקתי ,אני חייכתי אליו ,"עוד חלום" אמרתי והוא עשה פרצוף מלא הקלה, הפרצוף התחלף מיד לפרצוף עצבני ,זו הפעם השלשת מאתמול שהתעוררתי בצעקות וגרמתי לו התקפי לב . הרופא סגר את הדלת ומילמל במסדרון ,כנירה דברים לא כול כך נחמד עלי וחזר לחדרו. כשהוא יצא הרשתי לעצמי לצחוק ,פרצופו המפוחד מאוד משעשעה . סרקתי את החדר ,יותר נכון חיפשתי אחרי החבילה שהשאיר מיקי ,הוא אתמול הבטיח לי שהוא יכין לי אוכל נורמלי לאכול פו.
על השידה ישבו שתי חבילות, אחת זיהיתי היא הייתה קופסת האוכל של מיקי אבל השנייה הייתה לי חדשה ,זו הייתה קופסה ורודה ,עם סרט אדום אלהה. הרמתי אותה בזהירות, היה תלוי על העטיפה פתק קטן וצהוב .פתחתי אותו ובתוכו היה רשום:
'מזל טוב ארין, אני יודעת שכצאת איחרתי את המועד אבל לכך לי זמן לסיים אותה ,אני מקווה שתוהבי את המתנה שלך מימני שרלוט'
מתנה הא, מגיל 11 הפסקתי לקבל מתנות מראש השבט ,בישבילו כבר אז הייתי מספיק בוגרת.
פתחתי את המתנה ובתוכה נחה לה שמלה בצבע וורוד עדין ,לשמלה הייתה מחוברת שרשרת חרוזים חומים גדולה שנקשרה מאחורי הצבר והחזיקה את השמלה.
אף פעם לא לבשתי שמלה וזו נראתה לי כול כך יפה שאני לא הרגשתי שייכת להחזיק בא ,החזרתי אותה לקופסה ונאנחתי . אכלתי את האוכל שמיקי הכין, ואני חייבת לומר שלילד יש כישרון ,וזה חייב להיות כישרון הרי מי יוכל ללמד ילד גלות לבשל ,כול ילד גלות לומד לבשל לבד מגיל 10 כשהאומנת עוזבת.
הדלת נפתחה וילדה עם שער שחור אסוף בקוקו גבוהה ועיניים כחולות נכנסה לחדר, היא הייתה לבושה במגנים שחורים ,ועל מותתנה הייתה תלויה חרב קצרה בנדן ירוק . היא התבוננה בי לכמה דקות ואז אמרה, "ראש השבט רוצה ליראות אותך עוד שעה בדיוק באולם החותם " כשהיא סיימה היא השליחה על מיטתי את אותם המדים שהיא לבשה וחרב קצרה עם נדן ירוק "כחי, תלבשי את זה, ואל תאחרי" אמרה ויצא מהחדר. איזה טיפוס עצבני ,אמרתי לעצמי בשקט ,והחלפתי בגדים למדים שהיא נתנה לי .הכאב בחותם פחת באופן ניכר ,עכשיו הוא הרגיש כאילו כמו שריטה קטנה בגבי. יצאתי החוצה ,השמיים הכחולים והאוויר הצח גרמו לי להרגיש הקלה, היום הולך להיות היום שבוא אני יקבל את כול התשובות. עשיתי את דרכי לביתי כדי לשים את המתנה של שרלוט במקום בטוח, הבית היה מאובק ,ועדיין נישאר מבולגן מהפרצה של הצל ,הרי מי יתנדב לנקות בית של ילד גלות , לפעמים אני מפתיע את עצמי כשאני מופתעת כול פעם מחדש כמה אנשים יכולים להיות קרים לאנשים אחרים בלי שום סיבה מוצדקת. שמתי את החבילה בארון השבור ויצאתי החוצה ,התחלתי ללכת לכיוון אולם החותם כששמעתי קול קטן מהשיחים.
ילד קטן בן 6 ,ישב שם כשרגליו צמודים לחזהו ודמעות נופלות מעייניו. התקרבתי לעברו והוא נרתה אחורנית.
"מה קרה ?" שאלתי, הילד לא ענה והסתכל בי במבט חשדני. כשהסתכלתי אליו מקרוב ראיתי שידו פצועה ומשופשפת בבוץ.
"אתה נפלתה ,היד שלך כואבת?" שאלתי .הילד הפנה את מבטו לרצפה והנהן
"אתה רוצה שאני ירפה את זה ,למדתי קסם יפה רוצה ליראות?" הילד הקטן הרהר כאילו מחשב דבר מה מסובך בראשו ואז הנהן אלי שוב .
"אוקי אז תיתן לי את ידך" הוא הושיט את ידו קדימה מגופו המקופל וניגב בידו השנייה דמעה שנזלה על לחיו.
שמתי את ידי מעל לידו שלו והחלתי למלמל .תוך שניות ספרות פרצה סביב ידי וידו של הילד הילה כחולה .
הילד צחקק למגעו העדין והמדגדג של הקסם.
"מדגדג?" שאלתי מחויכת
"כן " ענה הילד בצחקוק קליל, כשסיימתי הוא הסתכל בידו בפליאה,
"איך עשית את זה " הוא אמר בהתפעלות .
"למדתי מהמורה שלי כמה פעלולים " אמרתי וקמתי על רגלי ,אם אני רוצה להספיק להגיע בזמן לאולם כדי שאתחיל ללכת ,רק לחשוב על מבטה הכאוס של הילדה במדים השחורים עם העיינים הכחולות עושה אותי חולה.
"איך קוראים לך ,ילדת גלות" אמר הילד בשקט. אני יודעת שכולם יודעים את העובדה הזאת אבל לשמוע אותה יוצאת מפיו של ילד כול כך קטן גרמה לי להיפגע במידה מסוימת .
"ארין " אמרתי והתחלתי ללכת .
"תודה ,ארין " אמר הילד וניגב את דמעותיו.
"בבקשה חייכתי אליו והמשכתי ללכת לכיוון האולם .
הילד קם והסתכל בי חמש דקות כשהלכתי ואז רץ אחרי , "היי חכי ארין , את יכולה ללמד גם אותי לעשות את הקסם הזה שאת יכולה"
"לא , כול אחד יכול להשתמש באנרגיה בצורה שונה ,עם הזמן אתה תגלה את האנרגיה שלך " אמרתי והתחלתי להתקדם מהר יותר ,לא רציתי שהילד יעקוב אחרי עד לאולם. וחוץ מזה אני לא מסתדרת עם ילדים .
"טוב" אמר הילד והשפיל את עיניו בעצבות.
"נוכל להיות חברים " הוא שאל באנרגיה מחודשת כשאל פניו חיוך .
"אאאא כן נירה לי " אמרתי . אף פעם בעבר אחד מילדי השבט הציע לי דבר כזה ,למרות גילו הצעיר ,הוא גרם לי להתרגש מהצעתו.
"קוראים לי שינו , ואבא שלי היה גיבור ,הוא כתוב על הדלתות הגדולות של אולם החותם, ולו קוראים נמרוד "אמר הילד , גאה באביו .
נעצרתי והסתכלתי אליו ,ידעתי שעם אביו כתוב שם זאת אומרת שהוא מת ,אבל למרות כול הצער שבדבר הילד נירא גאה להיות בנו של גיבור אז לא הרגשתי צורך להשתתף בצערו .
"ואיפו ההורים שלך ארין?" אמר הילד , אני קצת הופתעתי מכיוון שליפני כמה דקות הוא כינה אותי 'ילדת גלות' אבל כנירה ששמע זאת מאמו או מהילדים האחרים בבית הספר שלו והוא לא יודע מה פרוש הדבר .
"אני לא יודעת " אמרתי והופתעתי שגיליתי שנימת קולי הייתה עצובה ,אף פעם לא חשבתי אל איפו הורי או מה הם עושים עכשיו ,אולי הם דואגים לי …לא ,הם פושעים שהוגלו ,אין להם רגשות , אך למרות זאת גיליתי שהנושא באמת כאב לי והסקרנות החלה לחרשם בי , ידעתי שלא משנה כמה התחנן לראש השבט אסור לספק לי את המידה הזה .
הילד צפה בי מהרהרת ,והסית את פניו מימני, "אני מצטער לשמוע, אבל את יודעת אני חושב שעם יש להורים שלך בת יפה ונחמדה כמוך ,הם בטח היו מאוד נחמדים גם" אמר הילד ושלך פרצוף מחויך לעברי .
הוא לא יודעה על מה הוא מדבר ,חשבתי בעצבות . "טוב, שינו ,אני צריחה למהר ,עכשיו תחזור לבית הספר אתה ,בטח מאחר " אמרתי וראיתי את פניו משתנות להבעת פנים לחוצה .
" אוי לא, את צודקת אני יאחר, עוד הפעם והמורה שלי יכעס מאוד" אמר הילד והחל לרוץ לכיוון השני . "ביי, ארין " הוא אמר ונופף בידו . איזה ילד מוזר ,חשבתי לעצמי ,ילד שמנסה להתחבר מרצונו האישי לילד גלות הוא בהחלת משהוא מיוחד .ופתאום חיוך זינק לפני ללא שליטתי "שינו, הא, ילד של גיבור" .