צייד הזיכרונות פרק שלוש עשרה
פרק 13
"אתה ממש אוהב את בית החולים הזה נכון?" שאלה האחות מהפעם שעברה, שכבתי שוב על המיטה. חייכתי ומשכתי בכתפיי, "הפעם אתה זוכר פרטים מהעבר שלך?" שאלה,
"כן, השם שלי הוא ג'וש" אמרתי, הבטתי בגופי, הוא היה עם תחבושות שוב,
"נחמד, טוב אז נשברו לך הצלעות, ויש לך שבר פנימי בזרוע הימנית. עשינו לך סיטי ראש, אין שום שבר בגולגולת, ובקרוב הרופא הבחיר יבוא לבקר אותך" אמרה והתיישבה על הכיסא,
"אז איך זה קרה? חברים שלך אמרו לי שאתה החלקת מצוק" אמרה,
"באמת? אמרו לך את זה?" הופתעתי, "כן הנערה הזאת שם, היא כל פעם ביקרה פה בזמן שהיית בבית חולים בפעם הקודמת, היית בתרדמת שנתיים" אמרה האחות,
"תגידי משהו, הנערה הזאת ניקול היא הייתה פה פעם אחת כחולה ולא כמבקרת?" שאלתי,
"אני יכולה לבדוק לך את זה" אמרה האחות, "אז את יכולה לבדוק בשבילי?" שאלתי, היא הנהנה לחיוב ויצאה מהחדר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"מה את עושה?" שאלתי, הייתי בחדר של ניקול היה לה מזרק ביד, ברגע שהיא ראתה אותי היא שמה אותו בכיס,
"כלום, סתם נפצעתי אז רציתי לבדוק שהכול בסדר בדם שלי" אמרה, "אוקיי, אני רק רוצה שתדעי, שאני מצטער על זה שנישקתי אותך, זה היה נראה לי נכון לעשות" אמרתי,
"לא, זה לא הדבר הנכון לעשות. בכלל לא" אמרה וסימנה לי ללכת.
"אוקי" הנהנתי לחיוב ויצאתי מחדרה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אז מה, הנה אתה שוב מר.." אמר הרופא הבכיר,
"הנטון, הפעם אני יכול לענות לך על זה" חייכתי,
"אז מר הנטון, אני רואה שיש לך שבירת עצמות, למזלך לא שברת אף חוליה בגב, מה שמפתיע. ויש לך גם שבר פנימי בזרוע ימין. כואב לך משהו? יש לך סחרחורות? הקאות? כאב גב? משהו?" שאל הרופא, הנהנתי לשלילה.
"אוקי, אתה תשחרר בעוד כמה שבועות עד שנהיה בטוחים שהצלעות שלך בסדר, עד אז תהנה" הוא חייך ויצא מהחדר. ניקול נכנסה לחדרי הפעם, יחד עם דין ותומאס,
"מה קורה יא נופל מצוקים?" התבדח דין,
"בסדר" נשמתי לרגע,
"זה לא נראה ככה" אמר תומאס,
"אני בסדר" הוא חייך, והביט בניקול שהייתה מאחור,
"אתם יכולים להשאיר אותנו לבד?" שאלתי, הם הנהנו לחיוב ויצאו מהחדר. היא התקרבה למיטתי,
"אז מה? ככה החברות שלנו תתפרק? רק בגלל מישהו שהתחזה לאחי?" שאלתי,
"אני לא יכולה לכעוס עלייך, זה היה נראה כאילו זה אחיך אז כושר השיפוט שלך לא פעל בצורה נכונה" היא אמרה.
"מר הנטון, לשאלתך" הייתה האחות בפתח הדלת,
"את יכולה לצאת רק לכמה דקות ולחזור?" שאלתי את ניקול,
"ברור" היא אמרה ויצאה מהחדר.
"בדקתי בארכיון החולים שלנו, היא אכן הייתה כאן, ניקול חולה בקרישת-חסר, מצב שבו דימומים פנימיים וחיצוניים אינם מופסקים עקב פגם בתהליך קרישת הדם, אלה אם היא לוקחת חיסון שמפסיק את הדימום" אמרה האחות.
"אוקי, תודה" אמרתי והיא יצאה מחדרי, משאירה אותי עם מלא שאלות.
תגובות (5)
אההההההההההההההההההההההההההההההה תמשיכו!!!
תמשיכו!!!!!!!!!!!
שיאווו אתם הורגים אותי!!!
תמשיכו ועכשיו!!!!!!!!!!!!!!!
תודה רבה ^^ אוהבים אתכם קוראים יקרים
פרק יפה(:
אתם נורא משתפרים בכתיבה, אבל יש דבר אחד חשוב שאתם עדייו לא מקפידים עליו, וזה עושה את כל הסיפור.
רגשות~תיאורים.
תקפידו על זה, כשהוא מתעורר בבית החולים תתארו מה הוא ראה, מה הוא הרגיש.. בלבול, הפתעה.. לא יודעת.. אבל תתארו.
הוא? העניים שלנו, האוזניים, הכל.
בסה"כ פרק נורא יפה(:
תמשיכו.