צל ואור,בודדה פרק 1

כמו בכל יום שני בבוקר,היא ישבה ליד המחשב האחרון בכיתה וכמו בכל שיעור מחשבים המורה היתה חצי רדומה והתלמידים התכתבו בפייסבוק רק היא כתבה משהו במחברת הסגולה הישנה שלה,"בפארק הומלס ישן על קרטונים והשמיים שוב משתניים" היא עמדה מאחוריה וקראה מתוך המחברת הסגולה "אני רואה שחזרת לכתוב" אמרה אלי,הבחורה הכי ידידותית בעולם והחברה הכי טובה שלה.
"זה אישי"היא סגרה את המחברת "ממתי את לא נותנת לי לקרוא את השירים שלך,מרין" אמרה אלי "מאז שהפסקת להתעניין בהם….ובי"השיבה בעצב מרין "את צודקת אני מצטערת….פשוט המצב לא הכי טוב בגן עדן" כאזת אלי היא תמיד אומרת את הדבר הנכון ותמיד מתנצלת היא הבחורה הכי נחמדה וטובה בעולם לכן כולם קוראים לה מלאך.
"אז מה דעתך,מרין,אולי תקראי לי קצת מהמחברת?"
"בסדר,קוראים לשיר הזה שמים וכתבתי אותו עכשיו אבל לא סיימתי עדיין: בחצר ילדים משחקים,ובבית ההורים שוב רבים,שמים משתנים,חבורה של בחורים שיקורים נערה מתרידים והשמים משתנים החיים ממשיכים.אז מה דעתיך?"
"זה קצת עצוב"
"אני יודעת,החיים הם לא גן עדן" אמרה מרין
"אין לך מושג כמה שאת צודקת"

בשיעור השביעי היא ישבה לבד,כמו תמיד, המורה בדקה נוכחות ושוב שכחה אותה בשלב זה היא כבר התייאשה מלקוות להיות חלק מהכיתה ומשיעור הסטוריה,היא הניחה את ראשה על השולחן,שיערה הבלונדיני נפל לצד,ענייה נעצמו והיא כמעט נרדמה,כך בחשכה היא הרגישה טוב,היא הרגישה שהיא באמת לבד,היא ידעה שהיא לבד,היא אהבה לראות את השחור הזה,המרגיעה,היא הרגישה בטוחה שדבר לא יכול להפר את שלוותה עד שקול צרחה פילח את האוויר והיא התעוררה מחלומה,זאת הייתה מלכת הכיתה שצעקה,היא ראתה דבורה הוא משהו כזה.
השיעור המשיך ומרין הייתה לבד כי חברתה היחידה,אלי,למדה עכשיו אנגלית בכיתה המקבילה.
היא החליטה להוסיף לשיר שלה את הקטה על הבחורה המפונקת שפחדה מהדבורה אך כששלחה את ידה להוציא את המחברת סגולה היא גילתה שהמחברת נעלמה……