צל ואור בודדה פרק 4

כבר שלוש ימים ישבה אלי בחדרה שבאקדמיה לבדה.זה לא שלא הייתה לה שותפה לחדר נחמדה,להפך ריי הייתה ממש ילדה טובה וחברותית הבעיה הייחידה איתה היא שכל יום באותה השעה היא הייתה הולכת,לאלי לא היה מושג לאן היא נעלמת אך כשהייתה חוזרת היא תמיד הייתה נראת שבורה ועצובה אפילו יותר מתמיד.
לילות רבים ללא שנה עברו על אלי וגם מחשבה אחת מוזרה תמיד חזרה למוחה,איך הדברים התהפכו,איך זה שעכשיו היא זאת שבודדה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
4 ימים קודם
"דניאל,נכון?" שאלה מרין את הגבר הצעיר שעמד בחצר ביתה "כן,באתי לדבר איתך
"אתה לא חושב שקצת מאוחר לבחורה בגילי לדבר עם גבר שהיא לא מכירה?" שאלה מרין בעצבים,היא כעסה משום שחברתה הטובה ברחה לה במהלך הנשף ואילצה אותה לחזור לבית לבד בשעת לילה מאוחרת."זה בקשר לחברתך אלי" אמר דניאל "אני לא מעוניינת לדבר על אלי עכשיו,אני בטוחה שזה יכול לחקות למחר"אמרה מרין והכניסה את המפתח למנעול שבדלת,"היא לא הבריזה לך ואין לך זכות לכעוס כך,ההתנהגות הזאת לא מתאימה לך" אמר ברוגע דניאל "מה אתה כבר יודע,דניאל.אתה לא מכיר אותה,אתה לא מכיר אותי" השיבה אלי בלי להסתובב היא לא רצתה שיראה את הדמעות,"היא עזבה,היא בקשה ממני להיפרד ממך בשמה,היא מצטערת על כל מה שקרה,וכל מה שיקרה" ,היא חשה במבטו החודר,היא רצתה לצעוק עליו,לפגוע ברגשותיו אך כשהסתובבה הוא כבר עזב ורק הדמעות שזלגו על לחייה נשארו.

מרין נכנסה בדממה לביתה. אביה כבר היה ישן והיא ניסתה לא לעשות רעש,היא פשטה מעליה את שמלתה הכחולה,חלצה את נעלי הבובה השחורות שלה ונשכבה על המיטה נותת לדמעות לזלוג ולמרוח את האיפור,היא לא תיארה לעצמה שיבוא יום ואלי תעזוב בלי להיפרד ממנה.
עכשיו כשהא חושבת על זה היא מבינה שהיה משהו מוזר בהתנהגות של אלי היום,היא הייתה קצת מעופפת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הדרך לאקדמיה הייתה מעייפת,אלי לא ידע לאן היא נוסעת,היא לא ידע איפה נמאצת האקדמיה,אף תלמיד לא ידע איפה היא וגם רבים מהמורים לא ידעו,עינייה היו מכוסות בבד שחור והיא נסעה במשאית בעלת ריח רע,הנסיעה נמשכה 9 שעות בלי הפסקות,כשהגיעו לבסוף גילתה אלי שהנוף סביבה היה שונה לגמרי במקום הנוף הקיצי שאליו הורגלה היא ראתה לבן,השלג כיסה את הכל ובשימלתה הקצרה היא כמעט קפאה,השעה הייתה כמעת עשר בבוקר אך נראה כאילו רק שש.
"אלי"