צל ואור פרק 6

אדם
הוא נכנס לכיתה,הפעמון צילצל כבר מזמן אך המורה לאנגלית עוד לא התחילה את השיעור.מרין ישבה כהרגלה בסוף ליד החלון,לכן הוא בחר לשבת בהתחלה ,כמה שיותר רחוק ממנה,אסור היה לא להיקשר אליה רגשית אחרי הכול הוא זה שיהיה אחראי למותה.
הוא הוציא את סיפרי הלימוד מהילקוט שלו וגם מחברת,מחברת סגולה של נערה שלו ידע את שמה,הוא פתח את המחברת בדף השני והתחיל לקרוא לעצמו.

אף פעם לא אמרתה לי מילה טובה
וכשבקשתי שתומר לי מילה חמה
"אתה אמרתה "תישרפי נשמה.
אני יודעת שלה אני דומה,יודעת שאת ליבך היא שברה
אבל האמן לי,אני שונה….

רוצה שתדע שלמרות הכל
אני סולחת לך
רוצה שתקשיב,שתבקש סליחה
שתדאג לי כי בכל זאת אני ביתך…
זה נכון היא עזבה ואת לבך שברה
אבל אני לא האשמה…..

בעיניו עמדו דמעות.זה יכול להיות,יכול להיות שאבא של הבחורה הזרה הזו שונא אותה כל כך ורוצה שתמות,שתשרף,רק בגלל שנשבר לו הלב.הוא כל כך רצה לדעת מי אותה הבודדה שכותבת שירים עצובים,הוא רצה לדעת מי היא,הוא רצה לחבק אותה לומר לה שהיא יותר לא לבד,ולמרות שישבה כמה שולחנות מאחור ולא הורידה ממנו את עיניה הוא לא חשב לרגע שזו היא,שהיא הבחורה שהוא צריך להרוג בבו היום…..

בהפסקת האוכל ,הוא נכנס לקפיטריה,וישב בשולחן האחרון,מרין לא הייתה שם,הוא שוב הוציא את המחברת הסגולה והתכוון לקרוא עוד שיר עצוב שכתבה הנערה הבודדה,אך היא עצרה בעדו,בחורה בעלת שיער בלונדיני צבוע עם פס אדום ופני כמו של בובה "אדם?אכפת לך אם אני אשב כאן" אמרה בחול מתוק עד בחילה.
"סליחה?אני מכיר אותך?" שאל בזילזול,הוא לא התלהב במיוחד מבחורות זולות ורדודות כמו הבחורה שעמדה מולו"לא,אבל אתה יכול להכיר אותי אם אתה רוצה,דרך אגב אני שונטל,אנחנו לומדים יחד אנגלית,אתה יכל לקרוא לי פשוט שון אם אתה רוצה"
"שמעי שונטל….." הוא התכוון לנפנף אותה אבל בדיוק שהתחיל לדבר מרין נכנסה לקפיטריה,הוא שם לב שהיא מחפשת אותו בעיניה וידע שאם שונטל תשב לידו היא לא תתקרב לכן הוא אמר "בשמחה שון! את יכולה לשבת לידי"
בכל זאת מרין נגשה אליו היא שאלה דיי בהיסוס "אני יכולה לשבת כאן,כל המקומות כבר מלאים?" והוא רק הסתכל עליה במבט מזלזל ביותר ואמר "את לא רואה חומד שאנחנו מנהלים כאן שיחה" שונטל נשפכה מצחוק והוא ליטף את ידה וחייך אליה ואז הביט שוב בעיניה של מרין ואמר בקול תקיף "עכשיו תעופי לנו מהעיניים ותני לנו לכייף בשקט חומד" הוא ראה את המבט הנעלב בעיניה,הוא לא אהב להיות כזה,אבל ידע שאם היא יהיה נחמד עליה יהיה לו קשה יותר לבצע את המשימה שהוטלה עליו.
הוא משך את ידו מידה של שונטל ואמר לה בקול הכי מפחיד שלו "צאי לי מהפרצוץ,ועופי לי מהחיים"
"אבל…חשבתי" התחילה לגמגם
"עכשיו!" אמר בשקט אך בקול תקיף עוד יותר מקודם
"אתה תתחרת על זה אדם" היא אמרה והלכה,הוא נשאר לבד ……

אלי
"אפשר להיכנס?בן?" שאלה ריי חרשית
"מי זה?" שאל קול דיי גברי ומוכר מהצד השנישל הדלת הגדולה" ריי,הבתי את השותפה החדשה שלי .כמו שביקשתה" אמרה אלי בשקט."הכניסי אותה" אמר בן.
"לפני שאנחנו נכנסות אלי,חשוב לי שתדעי שבן יכול להיות קצת מלחיץ" אמרה בחשש ריי "זה בסדר…אני טובה עם בנים מלחיצים" אמרה אלי,מנסה להרגיע את חברתה החדשה.
הבנות נכנסו לחדר,במרכזו היה כיסא ועליו ישב בחור.בחור מוכר.מוכר מאוד.חשבה אלי.מצדדיו ישבו עוד 2 בחורים דיי חתיכים חשבה,אבל הוא גנב את ההצגה.
"בנימין" צעקה "מין!! מה אתה עושה כאן" קראה אלי.
"בבקשה אלישג,תקראי לי בן.אני הראש כאן תכבדי את מעמדי."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שלוש שנים קודם

השמועה התפשתה כמו אש בשדה קוצים.למחרת כבר כל בית הספר ידע.ולא רק התלמידים.אלישג ובנימין -מין- שכבו.
"נו?זה נכון?" שאלה אנה חברתה הטובה של אלי."מה נכון?"ענתה לה בתמימות.
"ששכבת איתו"
"כן" אמרה ביובש אלי
"ו…זה נכון" בשלבב זה כל המבטים בכיתה היו מופנים אליהן,רק בחור אחד,אדם שישב שולחן לפניהן לא הסתכל.
"שמעי.אנה אין לי כוח לחקירה על הבוקר.במיוחד שכל הכיתה מסתכלת.אז כן שכבנו"את שלושת המילים האחרונות היא צעקה.
אתמול בערב היא ידעה שבבוקר תתחרט.אך בכל זאת עשתה את מה שעשתה.בכול זאת שכבה עם בנימין או מין כך נהגו לקרוא לו,כי הוא שכב כבר עם חצי מבנות השכבה שלהן והם כל השכבה התחתונה.הוא פשוט חולה מין כך כולם אמרו.
מאותו היום הוא לא דיבר איתה.והיא נשבעה לנקום.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"למה שאני יכבד אותך" היא נזכרה באותו ערב מקולל.שבו הוא לא כיבד אותה.לא הקשיב לה כשאמרה שהיא לא מעוניית
"אה?מין..למה שאני יכבד משהו חולה כמוך?משהו שמנצל בנות… ובבקשה תקרה לי אלי או שתחטוף"
הוא היה המום,אבל בכל זאת יפה.היו לו עיניים חומות ,גדולות ושיער שחור,מבולגן.אולי לא היו לה רגשות כלפיו אף פעם אבל תמיד היא נמשכה עליו בחוטים דקים,היא ידעה שאים יקרעו תקרע גם נשמתה.
"את כל כך יפה שאת מתעצבנת,אלישג,כל כך תמימה.כל כך טובה.ממש לא השתנת.את יודעת? נשארת אותה ילדה יפה שחושבת שהכל שלה" אמר בקול הכי מפתה שלו.
"ואתה מין….עדיין חושב שהעולם סובב סביבך.חושב שתמיד אהיה שלך,אני גדלתי מאז…עשיתי טעויות אבלך אף פעם לא חזרתי על אותה הטעות פעמים,מה שאומר שמה שקרה לפני שלוש שנים לא יחזור שנית"
"חבל" אמרה "עכשיו,בואי וניגש לנושא שלשמו התכנסנו, מעכשיו את שייכת למעגל הראשון,למעגל שלי.את תעשי כל מה שאומר לך.את תהיה חלק מהאריות.מהטורפים לא הנטרפים"
היא גילגלה את עיניה הירוקות ואמרה "על גופתי"
"מה אמרתה.נסיכה שלי?" קולו היה קר וחסר כל רגש."אין מצב שאני יעשה כל מה שאתה אומר לי אני מעדיפה להיות מנודה"
"אז כך יהיה" אמר