קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק א: סוד היסטורי

קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק א: סוד היסטורי

תארו לכם עתיד קסום, צבעוני, שקט, שלו וטוב. שיש בו רק שמחה, אושר, צחוק, הייתם רוצים לחיות בעולם מגוון, בלי דברים רעים, חיים רגילים וטובים, ללא בעיות? עולם שקט… הייתם רוצים? אז זה אומר שהצצתם לתוך המערה של האלפים האפלים!

תחושה עמוקה, רצון, אווירה טובה, בדיחות וכל זה עם ספל גדול של מיץ מוזר, מתוק וחם. צהלה, גיל, מסיבות, התרגשות, הבנה, סובלנות. כולם היו רוצים לחיות בשלום ובנחת, כמו האלפים האפלים שמשחקים בשיערם הכסוף ומפזרים את החרבות שלהם ביערות, כי אין להם מה לעשות איתן.

האלפים האפלים רוכבים על סוסים, אוכלים תמרים מתוקים ויש להם תרבויות וטקסים, למשל טקס האביב הקסום שהתקיים בלב היער הגדול והמסתורי, קרני השמש האירו את העצים הירקרקים והגזעים קיבלו גוון אדמדם ומיוחד. אף אחד לא התנדנד שם על הנדנדה הקטנה.
זה היה היום המיוחד, יום הטקס, כל אלף עמד מאחורי גזע ושרט את עצמו, שלף את חרבו וניסה לדקור את איבריו. זה הטקס המסורתי, ממש טקס "קסום", האביב של האלפים האפלים מזכיר להם תחושה שהאויב יבוא, שמשהו רע יקרה, שתהיה אווירה מסתורית ושצמרמורת תעבור בגבם.

יצורים שעוברים ביער נועצים באלפים מבט בוחן, הם אף פעם לא שאלו אותם מהי הסיבה האמיתית לטקס האביב "הקסום" הזה. אישה עם משקפי שמש, מכנסיים כחולים עם כתמים שחורים וחולצה תכולה, הלכה בין העצים והסתכלה על האלפים. "הגעתי למקום" היא אמרה במכשיר הקשר.

"נהדר, כל הכבוד! עכשיו תצלמי לי במצלמה השחורה שלך כל דבר קטן שהאלפים עושים בטקס הזה ואם אני אראה שהגעת רק אחרי כמה דקות וצילמת רק חלק מהטקס, זה יהיה גרוע מאוד, אני מקווה שזה ברור לך, כל מה שאת מצלמת עובר אליי עכשיו למחשב שלי, במשרד, אני מוריד את התוכנה."

איש עם שפם שחור, שיער אפרפר, מעיל כחלכל, כובע צמר בצבע אפור צהוב ונעליים לבנות ישב במשרד שלו, הסתכל על צג המחשב ולגם מכוס הקפה שלו, הוא דיפדף בעיתון במקביל, אפשר היה לראות שהוא נהנה, חיוך עלה על שפתיו ואז הוא שילב את ידיו והקליק על העכבר.

לפתע, האישה עם משקפי השמש השחורים והעיניים הירוקות והעמוקות התחילה לרוץ, האלפים התחילו לרוץ אחריה, היא דילגה מעל סלעים ענקיים ואז היא רצתה לעבור מעל חומה גדולה ולבנה, היא התחילה לטפס, אבל היה לה קשה, אבל היא חשבה מחשבות חיוביות על הכסף שהיא תקבל וחיוך רחב עלה על שפתיה האדמדמות, היא טיפסה ואז היא לא יכלה לרדת.

לפתע, האישה הביטה לאחור וראתה את האלפים מתחילים לטפס, היא נפלה על החול החם והזהוב, צמרמורת עברה בגופה בזמן הנפילה, ליבה הלם בחוזקה ואז היא שכבה על הקרקע, היא ידעה שהאלפים האפלים הצליחו לתפוס אותה ושהם יכולים לענות אותה ואפילו להרוג אותה עם הזרדים והאבנים שהם אוספים וגם עם הקוצים והצמחים הדוקרנים.

"ואז האלפים התחילו לענות את האישה, היא מתה ומאז 'משלחת המחקר העלובה' כבר לא שולחת אנשים לחקור יצורים קסומים" אמר המכשף וכיחכח בגרונו, "סלחו לי, לא אכלתי ארוחת בוקר, בטני מקרקרת ויש לי תחושת רעב, נמשיך מחר, מה אתם אומרים?"
"אולי תמשיך עוד כמה שעות, אחרי שתאכל ותירגע, בבקשה מכשף יקר" אמרו הנערים ושפשפו את ידיהם בציפייה.

"גם אני לא אחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אתם יודעים את זה? אני זקן מאוד, אני בן מאה וארבע עשרה שנים" אמר הקוסם האפל שכל הנערים והילדים כינו אותו "מכשף" הוא קם, פתח שקית שקופה ונגס בפרוסת לחם יבשה ואז בפרי אדום וחמצמץ.
"זה מה שמצאתם?" שאל הקוסם האפל.
"כן" אמרו הנערים.
"אתם יודעים איפה נמצאים שאר הקוסמים האפלים… נכון?"
"כן, הם כאן, ביער."
"הם גילו לכם את הסוד ההיסטורי?"
"לא!"
"שאסור לכם להתקרב ללב היער, למרכז הקסם."
"אבל מה הסוד."
"הסוד שאף אחד לא יודע, מלבדנו. שיש שדים שגודלים וגודלים… ורוצים להרוס את היער הזה, אבל עד היום הם לא הצליחו!"
"מה?!"