קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ג: איש עטלף

קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ג: איש עטלף

לאלנה היו מותניים צרות, שיער חום חלק וארוך, שפתיים ורדרדות, עור בהיר וכתפיים רחבות, היא הסתכלה על הנערים שהלכו ביער.
"כלוב הינשופים" היא אמרה בקול עמוק ומילותיו של הערפד הידהדו בראשה: "את לא תפגעי בהם, נכון?"
צער ועצב מילאו את ליבה, שפתיה הדקיקות נעו והיא רק מילמלה את המילים בעלי המשמעות של הערפד, אבל הן חדרו לתוך ליבה וגרמו לה להישבר ולא לשתות דם אדם. היא ידעה את השם של הערפד הזה, כריסטופר מאקוודי.
לפתע, אלנה שמעה קול חזק של משק כנפיים, היא הביטה לאחור וראתה עטלף, נוחת לידה.
"הרגת את כריסטופר מאקוודי, נכון?" שאל הערפד, קולו העביר צמרמורת בגבה של אלנה.
"כן, הרגתי אותו" אמרה אלנה, "אתה שליח שלו? משרת שלו לשעבר?"
"הייתי חבר שלו פעם" אמר העטלף, "אני רואה שאת בודדה ועצובה."
"ממש לא" אמרה אלנה, "תסתכל על הנערים האלו, הם איבדו את דרכם."
"נכון וזה אומר שאת צריכה לעשות משהו? או פשוט לחכות פה ולהתאבל על כריסטופר?" אמר העטלף.
"יש לך הומור מיוחד, אתה יודע את זה?" שאלה אלנה.
"סליחה?!" צרח העטלף, "אם את חושבת שזה הומור, אז מקומך בקרקס, עם הליצנים והלוליינים."
"טוב, אני לא מתכוונת להמשיך לדבר איתך!" אמרה אלנה.
"את רוצה להסתכל על הנערים האלו ופשוט לא למצוץ דם… זה מה שאת עושה?… כולם צוחקים עלייך שאת שותה דם של חיות ולא דם אדם" אמר העטלף וצחק.
"זה לא מעניין אותי" אמרה אלנה, "אתה יודע מה? גם אני צוחקת עליך כי אתה היית חבר של ערפד גדול, מכוער וגאוותן."
"זוכרת את כלוב הינשופים? אני מניח שאת לא רוצה לחזור לשם…"
"לא, אתה זה שתלך לשם!" אמרה אלנה, חייכה חיוך רחב וסובבה את כתפיה הרחבות.
העטלף צרח: "ככה את מדברת אליי?"
אלנה חשפה את שיניה החדות, כסכינים גדולים וחדים, היא התקרבה אל העטלף עם שיניה הארוכות.
"לי יש נשק" אמר העטלף.
"אתה לא מוכן לשום מלחמה" אמרה אלנה.
"אני כן" אמר העטלף, "יש לי נשק במחסן הנשק שלי, בחצר האחורית של ביתי."
"היי נערים! אתם יכולים לעזור לי לתפוס את העטלף הזה?!" שאלה אלנה.
הנערים רצו אל אלנה וניסו לתפוס את העטלף, אבל הוא עף גבוה בשמיים ואז הוא נחת.
"זה איש עטלף, הוא מרגיש כמו בני אדם, הוא חושב, הוא מתוחכם, אבל הוא זהיר וחכם ויש לו כוח. הוא איש עטלף!" אמרה אלנה.
"בסדר, בסדר, בואו נעזור לה" אמר נער אחד וחייך.
"תעמדו מאחוריו בשורה ותחסמו את דרכו" אמרה אלנה.
כך עשו הנערים, בסוף הם הצליחו לחסום את העטלף והוא הפך בחזרה לבן אדם.
"תודה לכם" אמרה אלנה וחייכה.
לאיש העטלף היה שיער בלונדיני, עיניים ירוקות ועמוקות, שפתיים דקיקות ואדמדמות, הייתה לו חולצה חומה קרועה ומוכתמת בדם, מכנסיים קצרים ונעלי ספורט שחורות.