קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ד: מילים עתיקות ולחש אפל

קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ד: מילים עתיקות ולחש אפל

"טוב, אנחנו צריכים ללכת…"
"לאן?"
"לקוסמים האפלים"
………………………………………………………
"פוג, הבא לי את קערת העץ"
"אבל אתה לא יודע איך מכינים את התבשיל" אמר פוג בצער והשפיל את מבטו, הוא היה על עץ עם החבר שלו, פרד.
פוג היה שד מוזר ומסתורי שחי ביער האפל, הוא עקב אחרי הקוסמים האפלים והטקסים המשונים של היצורים ביער. "פרד" הוא אמר בקול דקיק והציץ בשעונו, ידיו היו קרות כקרח, ליד המכשיר הגדול שהוא המציא, רוח קרה הקפיאה אותו והוא שם את ידיו על מותניו.
פרד לקח קערת עץ והתחיל לבחוש בה.
"אתה כזה עצלן!" אמר פרד, "קר, אפל, לא מתחשב, חסר רגשות…"
"אז למה אתה חבר שלי? אה?! כי גם לך יש את התכונות האלה!" אמר פוג ושילב את ידיו.
"אתה בדרך כלל בודד, אני גר רחוק מכאן, ביערות הקסם בג'וגלוג, ארץ הפלאים."
"הייתי רוצה לחיות שם…"
"טוב, תביא לי כף!"
"מה?!"
"במקום לעזור לי אתה עומד ומשלב את ידיך בכעס!"
פוג בעט בפרד.
פרד לקח קערת עץ והתחיל לבחוש, התבשיל העלה ריח שהגיע עד לאפו של פוג.
"בסדר, שנתחיל?"
"כן, זה טקס מסורתי מכובד שנבנה על ידי פרד סיקרדס…"
פוג לחש כמה מילות קסם והתבשיל המשונה והנוזלי בקערת העץ התחיל לקפוץ.
"נו!" צרח פוג.
"סבלנות" אמר פרד.
"למה חשוך כל כך?" שאל פוג.
"כי זו שעת האופל של המכשפות" אמר פרד.
פוג הסתכל למטה וראה מכשפות הולכות עם עששיות, עם הכובעים המחודדים שלהן, הן החזיקו דלעות זוהרות עם עיניים מפחידות שגרמו לצמרמורת בגופו של פוג.
"חצות" אמר פרד, "טוב, זה אמור לעבוד…"
אבל פוג לא התייחס אל פרד. "מעניין לאן הן הולכות…"
"מי? המכשפות?"
"כן"
"לגן האפל, ליד הבית הצהוב, עם הערפדים…"
פרד לחש כמה מילות קסם עתיקות והנוזל שנשאר בתוך קערת העץ זהר.
"פוג, זה הצליח!" אמר פרד.
"מה הן הגיעו לבית הצהוב?" שאל פוג בהתלהבות והסתכל על המכשפות.
"אתה לא מרוכז." אמר פרד.
פוג קפץ מהעץ.
"פוג, מה אתה עושה? אתה מטורף!" שאל פרד.
"התכונה הבולטת שלי" אמר פוג וציחקק, הוא התגנב והלך אחרי טור המכשפות הארוך, פניהן היו ירוקות, בגדיהן היו שחורים ועשן אפרפר היתמר מעל הבית הצהוב שהיה לא רחוק מטור המכשפות הארוך.
פרד היה המום, הוא מעולם לא ראה את פוג ככה. נסחף אחרי מכשפות ויצורים אחרים, בדרך כלל הוא פוגע בהם והורג אותם. אבל אולי זה מה שהוא מתכנן.
כשהמכשפות הבחינו ושמו לב שפוג עוקב אחריהם הן עפו על המטאטים שלהם בשמיים השחורים.
"מכשפות ארורות!" צרח פוג.
פרד צחק. "לפעמים הוא מצחיק" הוא אמר לעצמו.
פוג טיפס על העץ בחזרה וישב ליד פרד.
"לפעמים אני משתגע בלילות, כן, זה קורה לי לפעמים" אמר פוג.
"טוב, הכנתי לך תבשיל, מחר בבית הספר לכישופים יהיה לך מה לעשות!" אמר פרד וחייך, "וגם שם אתה תוקף יצורים."
"כי כל היצורים ביער הזה מרגיזים, אתה היחיד שאני לא הורג, כי אתה דומה לי, יש לנו תכונות משותפות…"
"נכון!"
"המילים שבהם השתמשו היצורים הקדמונים, הן מילים מיוחדות שכיום אנחנו משתמשים בהם ללחשים ולקסמים."
"כן, טוב, נתראה מחר…"