קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ח: ‘צל של סורגים’

קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ח: 'צל של סורגים'

פוג היה בתא כלא עם קירות מוכתמים בדם, הוא אחז בסורגים בחוזקה, הוא ראה כיסא נדנדה בצבע חום בהיר, הוא התיישב עליו.
"גם הפעם הם לא ניצחו," אמר פוג, "כי אני אחזור! ואף אחד לא יצליח להביס את פוג!" ————— – -"אתה יכול לשבת!" אמר האיש וחייך אל בני.
בני ישב על ספה סגולה, לפתע, הוא ראה פתק ורוד מונח על השולחן, הוא הושיט את ידו ולקח את הפתק, הוא פתח אותו במהירות, על הפתק היה כתוב בכתב יד מסולסל, בעט כחול ובני קרא בלב: "דיאנה! לטפל בה, להאכיל אותה, לסגור אותה כמה דקות בתא של האורווה ואז להוריד לה את מכשיר ה-וואי די, כי בעזרתו היא יכולה לדבר."
"דיאנה!" צרח בני וקם מהספה הסגולה.
"סליחה?" שאל האיש והמשיך לעלעל בעיתון, כרית אדומה וגדולה הונחה לידו ואז הוא הרים את ראשו ונעץ בבני מבט בוחן.
"יש לה מכשיר שבעזרתו היא יכולה לדבר" אמר בני ובלע את רוקו, הוא התנשם בכבדות.
"מה?! מה קרה?! לא הבנתי!"
בני כמעט התעלף, לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "אדמונד! אם לא תפתח אני זורקת לכאן את הסוסה!"
בני הסתכל על האיש.
האיש פתח את הדלת וראה את הנערים. "מה? מה אתם עושים פה?!"
"ראית במקרה שד בשם פוג?"
"שד?"
"כן, שד, הוא מסתובב כאן בשכונה ואני לא יודע אם הצליחו לתפוס אותו…"
"מממ… אני מבין" אמר האיש, "טוב אה… אני מניח שתרצו לראות אותו."
"אתה יודע במה מדובר?"
"כמובן"
האיש ליווה את הנערים לפינה מבודדת בשכונה, ליד קיר לבן עם כתובת שחורה על הקיר: "חבל שנכנסתם"
"מה קורה כאן?!" שאלה אנה ואספה את שיערה.
"הפינה המבודדת של השכונה כאן מופיע 'צל של סורגים', השד הכי מפחיד בעולם!…"
……………………………………………………………………..
פוג צרח זרועותיו דיממו, הוא ניסה לצאת מתא הכלא, אך ללא הועיל.
שומר אחד עם שיער מתולתל שחור ועיניים בצבע כחול צלול התקרב אל פוג ושאל אותו: "האם אתה מכיר שד ששמו 'צל של סורגים' ?"
"אממ…"
"ואל תשחק איתי משחקים! תענה לי!"
"אני לא יכול לענות לך על השאלה הזאת…"
"אתה בטוח?"
"כן, אני בטוח לגמריי!"
"טוב, ניאלץ לעשות את זה בדרך הקשה!"
"לא, לא, לא! בבקשה לא!"
"אז תענה לי על השאלה ששאלתי…"
"אבל אני באמת מצטער, אני לא יכול לענות, בבקשה, רחם עליי."
"אתה רוצה עונש חמור?"
"לא! לא!"
"מוות?!"
"לא, בבקשה שומר יקר, בבקשה לא!"
"אז תענה לי!"
"אני לא יכול, אלו דברים יותר מדי אישיים של משפחות השדים, אתה יכול לשאול את הקבוצה הגדולה של קונימוס הקדוש, אני לא יכול לענות לך על השאלה הזאת."
"אני לא אוותר לך! אתה רוצה למות?!"
"אתה יודע מה?! תפתח את הדלת של תא הכלא!"
"בשביל מה?! כדי שתצא?!"
"לא…"
"אז למה אתה רוצה שאני אעשה את זה…"
"כי אני רוצה להביא לך משהו…"
"אז אתה יכול להביא לי גם-"
"אני רוצה להביא לך את זה ישירות, פנים מול פנים, זה מסר מקונימוס הקדוש, בוא אני רוצה להראות לך משהו."
"לא, אני לא אפתח את הדלת של תא הכלא, אתם השדים מתוחכמים, אתה יכול לברוח ולהתחמק ובסוף לסגור אותי בתא הכלא הזה."
"אז אתה לא רוצה שאני אענה על השאלה שלך?"
"אני רוצה!"
"יופי, אז בוא בבקשה, תיכנס!"
"פרד" לחש פוג, "אתה מוכן?"
"אני חושב שכן" לחש פרד, שהסתתר מאחורי וילון צהבהב.
השומר פתח את הדלת המיוחדת של תא הכלא. "נהדר, אני רוצה להביא לך משהו!" אמר פוג, השומר התכופף לרגע ואז פרד התנפל עליו והכה בו, בינתיים פוג התכוון לצאת, הוא משך את פרד וביחד הם יצאו וסגרו הדלת של תא הכלא.
"אוי, מה עשיתם?!" צרח השומר.
פוג ופרד חייכו אחד אל השני, הם מיהרו אל הדלת החומה והגדולה, הם ראו פסלים אפרפרים, פסלים שחורים, צהובים, ירוקים ואז הם שמעו קולות מוזרים, הם ראו משהו כמו מעגל, כמו מבנה של כיכר ועליו פסלים ואבן קדושה ומיוחדת, הם יצאו מהחדר הגדול הזה.
"זה הזמן!" אמר פרד, הוא פתח את הדלת הכחולה, אבל אז הם שמעו צליל של אקדח, הם הביטו לאחור וראו אנשים עם סמל צהוב על החולצה הכחולה שלהם וכובע כחלחל שולפים אקדחים ומכוונים אותם אליהם. "ידיים למעלה!"
פרד ופוג הרימו ידיים למעלה, אבל אז פוג רצה להתנפל על האנשים.
"לא!" צרח פרד ומשך בזרועו של פוג.
"אתה לא תגיד לי מה לעשות!" צרח פוג ובעט בפרד. לפתע, פוג הסתכל על האנשים ונשמעה יריה.
בום!
פוג שם את ידו על ליבו ואז נשמעו עוד שלוש יריות.
בום, בום, בום!
"כל הכבוד!"
"כל הכבוד לכם!"
פוג עמד לצנוח על הקרקע, אבל זה לא קרא, לפתע הוא פרץ בצחוק.
"מה?! מה קורה כאן?!"
"אתם לא יודעים מה הנשק הסודי שיכול להרוג שדים, אקדח לא גורם לנו נזק בכלל!" אמר פוג.
"רגע, אבל למה אתה צוחק?!"
"כי זה כזה מגוחך! איך לא ידעתם את זה? זה ידע בסיסי!" צחקק פוג.
האנשים היו המומים, הם פערו את פיהם ואז הם שלפו את חרבותיהם הכסופות, מהחגורות שלהם. פוג התייצב מולם והסתכל עליהם במבט מאיים.
"אז זה הנשק…"
"אני מקווה שאתם מוכנים לקרב!"
"אנחנו מוכנים! תתחיל כבר שד עלוב!"
"אה, כן?!" צרח פוג, הוא התנפל על האנשים ותקע את חרבו החדה בגופם.
היה כבר לילה, הצרצרים צרצרו ומשק כנפיים של עטלפים נשמע באוויר.
אלנה יצאה מביתה והרוח הקרה של הלילה ליטפה אותה. לפתע, היא שמעה קול: "אני מריח ערפדים…"
כשאלנה שמעה את הקול היא מיד הבינה מי זה. "פוג!" היא צרחה.
"איך את יודעת את שמי?"
פוג התגלה בין ענני העשן האפרפרים והאורות הקסומים של הלילה.
"אני יודעת את שמך, כולם ביער מכירים אותך!"
"מה?! באמת?!"
"וכולם יודעים שאסור להתקרב אליך!"
פוג רץ אל אלנה ועמד להתנפל עליה, אבל אלנה עמדה לנשוך אותו, אבל אז הם שמעו קול עמוק: "איזה לילה אפל ומסתורי"
פוג ואלנה הסתובבו לאחור וראו את הקוסמים האפלים.