קיטשי וקטלני- פרק 8

סורי אם חלק מזה נהיה מוזר..כתבתי את זה באמצע הלילה בזמן שהייתי בצ'אט וראיתי
(אחלה סידרה)Conspiracy 365
——————————————————————————————————-
'כדאי שתראי בעצמך' חשבתי לעצמי בזמן שהתיישבתי לאט, אין מצב שזה יהיה טוב..
הראש שלי כאב- לא, כל הגוף שלי כאב ויד ימין במיוחד. זזתי לאט, ושתיתי מים מכוס שרייצ'ל נתנה לי.
הלכתי למקלחת הורדתי את הבגדים השחורים והבטתי במראה, הבבואה שלי החזירה לי מבט. על כתף יד ימין ומטה הסתלסלו קווים חומים עם כמה נקודות צהובות סביבם-כמו קעקוע. הסתכלתי על הצוואר, הקעקוע שהקיף אותו נעלם, התפוגג, התנדף- פשוט לא היה שם.
בהיתי בקעקוע החדש ואז בשאר הגוף. החתכים היו חבושים בידיים, ברגליים ובחזה וכאבו מאוד, מאוד.
הדבר הטוב הוא שהייתי אנושית. לפחות מבחינה חיצונית.
התרחצתי בזהירות, ולבשתי חולצה רחבה וטרנינג, בגדים שלא ייגעו בחתכים. אחר כך נכנסתי למטבח והתיישבתי עם כוס קפה.
"איך מצאתם אותי?" שאלתי בקול צרוד.
"התעוררתי ואת השתנית" רייצ'ל אמרה לאט, "בהתחלה פשוט בהיתי בך, ואז גררתי אותך לאית'ן".
"גררתי,..הייתי אומר 'העפתי', אבל היי, כל אחד והדעה שלו" אית'ן אמר בחיוך. הסתכלתי מסביבי.
"למה החלטתם לקחת אותי הנה אחרי שהיינו בדירה שלך רייצ'ל?" שאלתי. אית'ן ענה במקומה: "דבר ראשון הדירה שלי ורייצ'ל התעקשה שתתעוררי בבית שלך כדי שלא תיבהלי" הוא חייך ואמר: "אז בזכות ההתחשבות הזאת נאלצתי לסחוב אותך הנה". הסמקתי טיפה, מדמיינת אותי בין זרועותיו…
העפתי את המחשבה הזאת מהראש ושתיתי את הנס.
"איפה היה המקום הזה?" הייתי חייבת לדעת.
"בצד השני של העיר" רייצ'ל רעדה, "זה היה נוראי" היא אמרה ולא הוסיפה.
הלכתי לישון עוד קצת, כמעט נרדמתי ואפילו הקפה לא העיר אותי.
כשקמתי אית'ן הכריז "תקשיבו לי, נמאס לי מהאווירה הדיכאונית הזאת, ואני הולך לעשות עם זה משהו! אתן רק צריכות להתלבש יפה. אנחנו יוצאים". הקול שלו לא הראה שום נכונות להתווכח. אז התארגנו. לקחתי חגורה קצרה, כמו נדן וחגרתי אותה על הירך, הכנסתי לשם סכין מאותו חומר שממנו עשוי האולר ולבשתי שמלה שחורה צמודה פשוטה. אחר כך הלכתי כדי להחליף תחבושות. התחלתי מהרגל, אבל כשהורדתי את התחבושת לא היה אף סימן. הורדי גם את השניה, ושוב, אפילו לא שריטה.
הורדתי את התחבושות מהידיים, גם שם לא היו שום סימנים.
הראתי את מה שקרה לאית'ן ולרייצ'ל. התגובה הראשונה הייתה של רייצ'ל, שהתחילה כמובן לפתח תיאוריות קסומות שונות, אית'ן לעומתה קיבל את זה אחרת "תגידי תודה על הנס הזה ושלא תעזי לחשוב עליו הלילה" הוא פסק.
חייכתי ויצאנו. הלכנו לשטן הירוק, לא הייתי שם מאז מקרה הרוח, וחששתי קצת להיכנס, אבל אית'ן לא היה מוכן לשמוע כלום. "אתן צריכות להשתחרר קצת, בנות" הוא אמר. "אנחנו הולכים לשתות, לרקוד ולא לחשוב על כלום מכל העיניין העל-טבעי הזה"
"וזה לא על-טבעי שאני יוצאת אתכם מרצוני?" שאלתי בצחוק ואית'ן רק אמר: "את הקטע העל טבעי הזה אני דווקא אוהב"
נכנסנו פנימה. מעניין איך הם נראים לשאר האנשים, חשבתי לעצמי. אית'ן והגודל הענקי שלו ורייצ'ל הקטנה והג'ינג'ית הלוהטת. רק אני רגילה, בלתי נראית.
רייצ'ל ראתה את כל האנשים שרקדו ופנתה לכיוונם בעיניים נוצצות, אני ואית'ן פנינו לבר.
הוא לקח ויסקי, אני שלא השתכרתי אף- פעם השתפנתי, ולקחתי רק בירה. שתינו, וכמו רבים לפניו אית'ן קם וגרר אותי לרקוד.
זה היה כמו אז, עם ג'ייק. לא חשבתי על כלום ופשוט נהניתי.
בפעם השביעית בערך שדרכתי לאית'ן על הרגליים הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות ואז התכופף לעברי.
כעבור רגע השפתיים החמימות שלו מצאו את שלי.