קצה העולם – פרק 11 – הסוף

מייג'ה נזרק לתוך שער הדמוי חור שחור.
הוא נחת על אדמה. הוא הרים את ראשו, והוא ראה דבר שלא ראה מעולם.
חלל סגלגל עם יבשות אדמה מרחפות, כמו גוש של טבע מרחף. חלקם היו עם עצים, חלקם עם הרי אבנים, וחלקם היו עם מפלי מים. מראה מרהיב.
"זהו. זהו-זה. זה קצה העולם!" מייג'ה קם ממקומו, מסתכל על היופי, ומחייך.
"כן, אבל זה גם הקצה שלך" האיש המסתורי הופיע מאחורי רייבן.
"מי אתה?!" רייבן שלף את הקרסים.
"אני גריינה. הקוסם האפל. אויבה של אמך, ניי. מטאתי בחיים היא לגנוב כול קסם שקיים בעולם. ואתה, חלק ממנו" גריינה בעט במייג'ה עם אחד הרגליים המתכתיים שלו, ומייג'ה עף רחוק.
כאשר הוא עף, הוא הרגיש שרמת הגרביטציה היא ממש נמוכה. הוא ממש ריחף באוויר.
מייג'ה נחת על אחד היבשות. ביבשה היה מפל מים.
"אל תכריח אותי, גריינה!" מייג'ה הניף את ידו הימנית וזרם חזר של מים יצא מהמפל ופגע בגריינה.
"נו, באמת? מים? מה זה יעזור לך?" גריינה צחק.
מייג'ה הניף אגרוף לכיוון גריינה, ופתח את אצבעותיו.
לפתע גריינה קפא ונפל לתהום.
"זהו?" מייג'ה הסתכל למטה.
גריינה טס במהירות מהתהום וריחף באוויר בעזרת סילון. "זהו-זה!" גריינה צרח, וכיוון את רגלי המתכת לכיוון מייג'ה. הם התחילו לירות אלמנטים.
מייג'ה הגן מכול אלמנט שכוון אליו. הוא הדף את החשמל בעזרת הקרסים. את האדמה בעזרת הקרח. האש בעזרת המים. אך משום מה, הוא התחיל להתעייף. ומייג'ה התחיל לרוץ ולהתרחק מגריינה.
גריינה חייך והתחיל לעקוב אחרי מייג'ה.

"הומלס, קצת עזרה פה?" צעק הארה כשהוא נלחם ברובוטים חשמליים.
"כן, אתה רואה שגם אני לא מי יודע מה מסתדר פה…!" הומלס ירה לאחד הרובוטים בראש.
"עזרה חבר'ה?" ניי הופיע והתחילה לזרוק כדורי אש על גל גדול של רובוטים.
"כן, למה לא" הארה חייך והחדיר את אחד החרבות שלו בבטנו של אחד הרובוטים.
פרופסור בא מהמעבדה שלו. "הארה, הומלס, ניי! יש לי הודעה!" והוא שלף מכשיר שנפתח למסך גדול.
"תקשיב, פרופסור, אני יודע שאתה אוהב סרטי נוסטלגיה אב–" הארה קטע את עצמו כאשר ראה את גריינה עוקב אחרי בנו, מייג'ה. "מה? מה זה?!" הארה היה מבוהל.
"הצלחתי להיכנס למערכת שלו. אני עכשיו יודע מה קורה שם. האפל, גריינה רודף אחרי הבך שלך מייג'ה. וואו.. זה נשמע מגניב… גריינה ומייג'ה… האה, זה כמו משחק מילי–"
"תקשיב, אין זמן לדברים האלה שלך. העיר שלנו מוצפת ברובוטים, ואנחנו עומדים להפסיד! אין לך משהו יותר טוב לעשות?!" הארה התעצבן והרס עוד כמה רובוטים.
פרופסור שם את ידו על סנטרו. "טוב… אני יכול לפרוץ את המערכת של גריינה ולמוטת את כול הרובוטים שלו, וגם אותו"
"נו?! אז למה את מחכה?!" הארה הרס עוד כמה רובוטים.
"לפקודה שלך" פרופסור הניף את ידו.
לפתע, קפץ רובוט מול פרופסור. "אני-להרוס-חננה-איש-בררר-!"
"אני עף מפה! ז"א אני עף מפה כדי להפיל את המערכת של גריינה! תחפו עליי!" פרופסור רץ לכיוון המעבדה שלו, ואחריו הארה והומלס.

"האהא! תמשיך לרוץ! כי יכול להמשיך לרדוף!" גריינה צחק כשהוא עוקב אחרי מייג'ה ויורה בו עם האלמנטים.
מייג'ה נכנס ליבשה עם יער. הוא אגר את כול כוחם של העצים והשיחים, ריפא את עצמו ונתן לו כוח.
גריינה ריחף מעל היער. "איפה אתה…?" הוא אמר בקול משעשע.
לפתע, יד ענקית מצמחים תפסה את גריינה והתחילה למשוך אותו לכיוון היער. "רק אם אני–"

"רק אם אני אקח את זה… ואצמיד את זה לזה… וזה-זה-זה… ו… וואלה!" פרופסור חיבר כמה קבצים ביחד.

"מה?" גריינה היה מופתע. "מה קרה למערכת שלי?!"
לפתע, נשמע מהמכונה של גריינה מוסיקה מוכרת. זו היתה המוסיקה של ג'ק בתיבה.
"אוי, לא…" אמר גריינה לעצמו.
כאשר נשמע התו האחרון, הסילון וזרועות המתכת התפוצצו.
יד הצמחים נהרסה והתחילה להישרף.
מייג'ה קפץ ליבשת גדולה, והוא ראה את גריינה נופל לתהום.
"וואו… זה היה יפה…! אז ככה ניראה קצה העול–"
לפתע הופיע דמות ענקית ואפלה, בעלת עיניים ירוקות, ושישה זרועות שיצעו מגבו. "זהו! עכשיו, אני הולך לקחת ממך את הקסם ואת הנשמה בייחד1" הקול של האפל נשמע מצמרר ביותר.
האפל, התחיל לירות כדורי אמנתים מהזרועות שלו. מייג'ה הצליח לחמוק מכולם.
אבל משהו מוזר קרה. מייג'ה הרגיש כוח, כוחש שלא הרגיש מעולם. עיניו הפכו סגולות, הוא ריחף באוויר, והשלשלרות של הקרסים התחילו להסתובב סביבו. מייג'ה הרגיש את הכוח. הכוח הכי חזק שיש בעולם. כוח שרק קוסמים מיומנים ביותר מקבלים, 'הרוח המכשפת'.
גופו של מייג'ה הפך לגוף הדומה לרוח אפלה בעלת עיניים סגולות, וסביבו מסתובבים שלשלאות הקרסים.
מייג'ה שלח את ידו הימנית לכיוון האפל, שלשלאות נזרקו תפס אותו בכתפו הימנית. הוא עשה אותו דבר עם ידו השמאלית.
עינייו של מייג'ה התחילו לזהור יותר ויותר. ראו אנרגיה אפלה שעברה דרך השלשלאות, וניכנסה לידיו של מייג'ה.
האפל השמיעה צווחה גדולה, אנרגיה אפלה יצאה מגופו. ולפתע הוא איבד את צורתו, בחזרה לאדם הרגיל. גריינה נראה חסר הכרה. ונפל לתהום.
רוחו של מייג'ה הסתכל לתהום רואה את גופו של גריינה נופל, ומתרחק.
האנרגיה שהיתה בתוך מייג'ה, נעלמה.
הוא נחת על הרצפה. הסתכל סביב. הוא עשה את זה. הוא גילה את הלא ניראה.
מייג'ה מצא את אחד המכשירים של גריינה. היה שם כפתור. הוא לחץ עליו, והשער האפל נפתח לפניו.
מייג'ה יצא דרך השאר. והאו ראה את עצמו על היבשה שבה היה המפעל. לא היה שם מפעל. רק השער האפל.
הוא לא האמין. הוא עשה דבר שאפילו אביו לא הצליח. הוא הפך לאגדה מהלכת.
"לעזאזל, אני חייב לספר לכולם!" מייג'ה אמר בהתלהבות.
הוא זימן גלשן קרח והתחיל להחליק במהירות מדהימה לכיוון ביתו.
בדרך הוא ראה את כול מה שעבר. הקרחון. האוקיינוס. העיר הצפה. אי הג'ונגל. המדבר. והאי בו שכן ביתו.

"טוב, זה היה מהיר…" אמר פרופסור לעצמו כשהוא מסתכל על כול הרובוטים המתים.
"כן…! אז… מה יש עם מייג'ה? אתה ראיתה אותו. הוא בסדר?" הומלס שאל בדאגה.
"כן, אני בסדר" מייג'ה עמד מאחורי כול החבורה.
"מייג'ה…?" הארה היה מופתע.
"כן, אני ולא אחר, אבא" מייג'ה חייך ורץ לחבק את אביו.
"הו, אני פשוט לא מאמין. אתה עשית את זה! גילית את הלא נודע" הארה התרגש.
"היי, בנים, אפשר גם חיבוק?" ניי הצתרפה לחיבוק.
"אמממ… א-אני מניח שגם אני אצתרף…!" הומלס גמגם והצתרף לחיבוק הגדול.
"חיבוק קבוצתי!" פרופסור רץ וקפץ על כולם.

"אז… איך היה?" הארה של את מייג'ה כשהוא אוכל מהמרק שניי הגישה לו.
"בסדר" מייג'ה לקח לגימה מהמרק.
"בסדר? וואו, תדייק קצת…!" הארה חייך.
"אוקיי… זה התחיל כשלקחתי את אחד הספינות בנמל…"

ומאז… מייג'ה הפך לגיבור. הוא קיבל את התואר 'החוקר הגדול'. זו היתה הרפתקה גדולה במיוחד. הרפתקה שאף איש כמעט לא יכול לחוות.
אבל אדם אחד כן, שמו מייג'ה. הוא קיבל את ההרפתקה הזו.
ובהרפתקה הזו הוא גילה את הלא נודע…
קצה העולם…