קצה העולם – פרק 6 + 7 – מהיר כמו ברק
מייג'ה היה מזועזה "הומלס, מה אתה עושה פה?"
"כן, זה סיפור ארוך. זוכר שיצאתי למלחמה? טוב, אנחנו ניצחנו, אבל הרבה לוחמים היו פצועים קשות, אז הלכנו אל העיר הגדולה הזאת. אבל היתה בעיה, לא היה למו ממה לחיות, חיינו ברחובות בלי אוכל ומים, נישארנו רק אנחנו והאקדח שלי. לא נותר לנו כלום אלא מעשות את המעשה שעשיתי פעם. שדדנו בנק. אך לצערנו המשטרה תפסה אותנו. את אנשי הצבא שלי, הרגו. ואותי השאירו בחיים, כדי שאני אהנה ממוות איטי"
"וואו…" מייג'ה היה מופתע מתמיד. "אבל מה אני עושה פה? אני לא עשיתי כלום, אני חדש פה"
"בדיוק" הומלס הצביע על מייג'ה. "אחרי ששדדנו את הבנק, הבינו שאנחנו עברנו שלם בלי שום רשות. ומאז הוציאו את החוק, אין כניסה לאנשים זרים. העונש לא ברור. אם אני לא טועה, יש לך עוד שלושה ימים עד הגיליוטינה…"
מייג'ה נגע בגרונו. "אין דרך אחרת לצאת מכאן? איפה האקדח שלך?"
"איפה הנשקים שלך?" הומלס שילב את ידיו.
מייג'ה השיב. "השומרים לקחו אותם"
"אז הם גם לקחו את האקדח שלי" אמר הומלס כשהו מחייך קצת.
מייג'ה הסתכל סביב. "אין דרך אחרת לצאת מפה?"
"אין. חוץ מאיזה קרב בזירה כמו שהבנתי…" הומלס עצם את העיניים ונישען לאחור.
"קרב? אני בנוי לקרבות!" מייג'ה זינק ממקומו.
"הא! מה נער כמוך יודע על קרבות?" הומלס צחק מעט.
"נילחמתי נגד מלך המדבר יורסוס, והרגתי את שומר הג'ונגל" מייג'ה שילב את ידיו.
"נו…?" הומלס הרים גבה.
"אני שולט בהם עכשיו" מייג'ה חייך.
"מה זאת אומרת?" הומלס מופתע.
בקצה התא היה קש יבש. מייג'ה כיוון את ידו הימנית ופרס את אצבעותיו, לפתע הקש נהיה ירוק כדשא.
הומלס קם ממקומו מופתע. "מה?!"
מייג'ה סובב את ידו השמאלית ויזר מעגל אש, ואז שלח את ידו קדימה והמעגל התגלגל את הקש, והקש נשרף.
"חכה, יש לי עוד" מייג'ה רקע עם רגלו הימנית על האדמה וגוש אדמה העיף את הקש השרוף לתיקרה, והשריפה נכבתה.
הומלס מופתע מתמיד. "אני לא מאמין…!"
מייג'ה מתקרב לסורגים של התא. "היי, שומר, אני רוצה ללכת לזירה! אם אני מנצח הומלס ואני משוחררים וגם מקבלים כבוד פה! אם אני מפסיד אני אתן לכם את החיים שלי!"
"שלום כולם! ברוכים הבאים לזירת הכוח! הזירה שבה צריך רק כוח! היום אחרי המון זמן יש לנו עוד אדם שמוכן לוותר על החיים שלו בשביל החיים שלו! כולם קבלו את… מייג'ה!" הקהל התחיל להריע.
הומלס מגיש למייג'ה את הקרסים שלו. "אתה בטוח בזה?"
מייג'ה לקח את הקרסים וסובב אותם. "כאילו שבחיים לא היתי בטוח בעצמי"
מייג'ה ניכנס לזירה, זו היתה זירה גדולה עם גג שבו היו אורות שהאירו את מייג'ה. ריצפת הזירה היתה עשויה מאדמה יבשה, ובמקומות קטנים היו גם עשבים יבשים.
"יום המזל שלי" אמר מייג'ה לעצמו.
"ואכשיו כולם, קבלו את הלוחם שלא הפסיד מזה עשרה שנים! קבלו את… ת'אנדר!"
נפתח השער מול מייג'ה. היה חשוך.
לפתע היה אור זוהר בצבע לבן. שתי אורות זוהרים לפתע.
משם יצא בזינוק מערבולת ברק גדולה. היא הוציע קול מוזר, כאילו היא צוחקת. לפתע יצעו משתי צידה ידיים.
"ו… תנו לקרב להתחיל!"
ת'אנדר זינק במהירות לצד הזירה, והוא ירה מהידים שלו כמו מין כדורי ברק מהירים.
מייג'ה ללא היסוס, הרים את שתי ידיו למעלה ויצר חומה מאבן.
אך כאשר כדורי הברק פגעו בחומה, היא התנפצה לקסיסים ומייג'ה עף לאחור.
מייג'ה קם ישר מן הריצפה, הרים את את ידיו בזווית של תשעים מעלות והתחיל לירות את רסיסי האבן במהירות. חלק מן האבנים פגעו בת'אנדר, אך זה לא הפריע לו אפילו לא קצת.
מייג'ה ניצל את ההזדדמנות הקטנה שיש לו, הוא שלח את ידו לכיוון אחד הצמחים ואז הצמיד אותו לחזה שלו. אנרגיה ירוקה עברה מן הצמח ישר למייג'ה. הוא הרגיש בריא יותר.
ת'אנדר תקף שנית, הוא שלח ברק ארוך לכיון מייג'ה. מייג'ה הבין שאבן לא יעזור לו שם אז הוא הצליב את הקרסים שלו מולו. הברק פגע בהם. מייג'ה הרגיש אנרגיה מוזרה שחישמלה אותו, אך הוא הצליח להתגבר עליה משום מה. מייג'ה הניף את ידו הימנית קדימה וברק גדול פגע בת'אנדר.
ת'אנדר נפגע קשות מן הברק של עצמו והוא נפל על הריצפה.
מייג'ה ניצל את ההזדמנות והוא רץ לכיוון ת'אנדר, שלף את החרבות והתחיל לתקוף בסיבובים מהירים, בדקירות, ובהצלפות.
ת'אנדר ניראה מחוסל.
"וואו! זה היה חתיחת קרב! אוקי כולם! סיבוב שני יוצא לדרך!" הקהל הריעה שוב.
"סיבוב שני?" חשב לעצמו כאשר הוא מתנשף.
לפתע, יצאו מהאדמה שולשה עמודי חשמל גדולים.
"אני בחיים לא ראיתי את הסיבוב השני כי אף אחד לא הגיע אליו! טוב, עכשיו אני רואה אותו!"
מייג'ה מתנשף. "האה… זו בדיחה…!"
ת'אנדר ניכנס אל אחת מהעמודים.
מייג'ה עמד באמצע שלושת העמודים.
לפתע מעמוד אחד יצא ברק. מייג'ה חסם אותו עם הקרסים, והברק הוחזר לעמוד. העמוד לא ניפע אפילו לא קצת.
לפתע מעמוד אחר יצא שני ברקים. מייג'ה שלח את ידיו לצדדים, הוא תפס את הברקים עם הקרסים, וירה אותם לשני עמודים. הם גם לא ניפגעו.
"טוב. זמן שינוי טקטיקה" אמר מייג'ה כשהוא מתנשף ברמות קשות.
מייג'ה הכניס את הקרסים שלו לאדמה, הוציא שני גושי אבן וזרק את שניהם לשני עמודים. העמודים נשברו.
מייג'ה כיוון את שני הקרסים שלו קדימה והתחיל להסתובב במקום. הוא אגר חלקי אדמה מכול מקום בזירה, ולבסוף יצא לו גוש גדול של אדמה. מייג'ה זינק באוויר, הסתובב והשליך את גוש האדמה לעמוד.
האמוד נישבר, ות'אנדר עף למעלה ואז נחת לאמצע הזירה.
ת'אנדר קם ממקומו, חלש מאוד ופגוע.
מייגה הלך לכיוון ת'אנדר, הסתכל עליו מלמטה, הניף את הקרס הימנית אחורה, סובב אותה, והצליף אותה בחזה של ת'אנדר.
ת'אנדר נפל על האדמה, ולא נישאר כלום חוץ משלד שחור ללא עצמות רגליים.
מייג'ה שם את רגלו הימנית על השלד והרים את ידו השמאלית באוויר.
הוא הרגיש את אותה אנרגיה מחשמלת בגופו, והוא הרגיש שהוא שולטבה עכשיו יותר טוב ממקודם.
היה שקט. אף אדם לא דיבר או הריעה.
זה היה נצחון וחופש למייג'ה.
לילה בנמל.
"זה היה ממש טוב לראות אותך פה, הומלס" מייג'ה שילב את ידיו.
הומלס מרכיב את משקפי השמש שלו. "כן"
"הנה החרבות של אדוני" איש הגיש למייג'ה את הקרסים שלו.
"האה. יש לך כבר שריות עור ומתכת. מה הקטע של החרבות?" שאל הומלס.
"זה" מייג'ה הניף אץ החרבות לצדדים, ויצא שלשלאות מתכת מן החרב שהיו מחוברות אל הקרסים החדים.
"מעניין" אמר הומלס כשהוא מרים גבה.
"טוב, אז… מה תעשה כשתגיע הביתה?" שאל מייג'ה.
"אני הולך לספר לכולם איך הבסת את הץ'אנדר הזה!" הומלס חייך.
מייג'ה הסתכל למטה. "כן… כשתחזור, תגיד להורים שלי שאני אוהב אותם, ושאני תמיד אוהב. גם אם אני אמות"
הומלס הושיט את ידו קדימה. "הבטחה שלי, מייג'ה"
מייג'ה הושיט את ידו קדימה ולחץ את ידו של הומלס.
הומלס עלה לסירה שלו ונופף למייג'ה, מייג'ה נופף בחזרה. והומלס יצא לדרכו.
מייג'ה מסתכל לכיוון ההפוך של הים.
"אני רוצה סירה, מזון, ומפה מעודכנת. עכשיו. יש לי עוד דרך לעשות"
תגובות (0)