רנסאנס פרק 3-גילוי (תגיבו פדלאות!)
1403
פירנצה
כשאמרתי את זה לאונרדו התחיל לצחוק, לא הבנתי מה מצחיק בזה, ואז נזכרתי במשהו שנהגו לומר לי "האמת היא לרוב הדבר שהכי קשה להאמין בה", נראה שגם פה זה כך, אבל אני הייתי צריכה להוכיח לו שאני לא משקרת, ובשביל זה הייתה רק דרך אחת!
"אני מבינה שאתה לא מאמין לי אז אני אראה לך" אמרתי לקחתי את ידו ,כיוונתי לתאריך ממנו הגעתי ומשכתי אותו לתוך המכונה צועקת "ג'רונימו!", כי זאת הקריעה שאני תמיד אומרת ואומר.
המכונה שלי שהייתה גדולה ונראתה כמעט כמו חללית אדומה זעה ונעלמה מהחדר.
2041
הגענו לזמן שלי,למעבדה שלי, בבית הצנוע שלי. אני גרה ליד האוניברסיטה, הרווחתי הרבה כסף מההמצאות שלי, אבל אני לא משתמשת ברובו. "ברוך הבא למעוני הצנוע בשנת 2041" אמרתי. הוא התחיל לבחון כל פרט, כל מכונה, כל חלוק מעבדה, או כדי לקצר, הוא בחן את החדר מכל צדדיו.
"אדוני עדיין חושב שדיברתי דברי שקר" שאלתי במראה מיתמם. הוא לא אמר דבר לכמה שניות, הבנתי שהוא מנסה לעקל את זה שהוא נמצא בעתיד הרחוק, בתקופה שבה כנראה הוא כבר שוכב על משכבו.
"אני מאמין לך, אך הייתי רוצה לחזור לזמני עכשיו" אמר ואז הבחין בטיל הגרעיני הקטן שבניתי.
"מה זה מכונה משונה זה?" שאל. בזמן שלי כולם יודעים מהו טיל גרעיני, אבל אני מניחה שבזמן שלו הדבר נראה כמו המצאה מגוחכת ללא סיכויי הצלחה.
"לצערי איני יכולה לספר לך, זהו דבר סודי" אמרתי, והוא נראה מאוכזב,"שנחזור?" שאלתי מפנה את ידי למכונה. "בהחלט" אמר בלי להביט בי ונכנסנו למכונה. כיוונתי את המכונה ל-1403, ונסענו חזרה.
ליאונרדו נראה מזועזע, גם אני הייתי נראית כך אם הייתי במצבו.
1403
חזרנו וראיתי את הנערה עומדת בחדר מזועזעת, ומבוהלת. "על תדאגי, החזרתי אותו" אמרתי וליאונרדו יצא מהמכונה.
"שלום ליאונורה" אמר בלי להביט אליה, ראיתי שזה לא מספק את הנערה שנראה ששמה הוא ליאונורה, אני חושבת שהיא רצתה שהוא יתייחס אליה בצורה יותר אדיבה.
הוא המשיך לבחון את המכונה שלי ואז עבר אלי. למרות שאין ממש מה לבחון בי, יש לי שיער שחור בתספורת שלו תיראה מעוד מרדנית ולא מתאימה לתקופה, יש לי עיניים חומות, עצמות לחיים גבוהות, אבל כעיקרון המראה שלי הוא מראה ממוצע לחלוטין. אני לא גבוה מדי, לא נמוכה מדי, לא רזה מדי, ולא שמנה מדי, אין הרבה מה לראות אצלי.
התחלתי ללכת במהירות, הסתובבתי הלוך וחזור בחדר,חושבת מה לעשות. ואז חשבתי על רעיון שמעוד מצא חן בעיני, אבל אחרים יחשבו שאני על סוף דעתי.
"אני הולכת לראות את משפחת מדיצ'י!"
תגובות (20)
המשךך פדלאה אחת! (ראית?! הדבקתי אותי! חח)
תמשיכי יא פדלאה!!
ומי זאת ליאונורה?!
ליאונורה זאת הבלונדינית,
תמשיכי דחוף!!!!!!!
איזו בלונדינית כי בדמויות אין כזאת
תסתכלי בתגובות של הדמויות
סבבה רק רגע
ליאונורה זאת בת חסותו של ליאונרדו…
פדלאה ^.^
אוקיי אני לא אחזור שוב על ההערות, אז בבקשה תקראי בעיון את מה שכתבתי לך בפרק הקודם…
בכל מקרה מחכה לראות המשך! :)
רק הערה אחת (כי אני חייב ;))- את מתבלבלת לפעמים בין ה', ל-א' ול-ע', שימי לב לזה.
וטיפ קטן לפיסוק נכון- כשאת כותבת אז תקריאי לעצמך את זה, וככה תדעי מתי לשים פסיק ומתי נקודה
תודה על ההערות אני ממש מנסה להעלות את המשלב הלשוני.
אבל המשלב של ג'יזל לא אמור להיות גבוה כי היא מהעתיד, אבל אני עדיין מנסה לעשות את זה יותר טוב. ויש לי דיסלקציה קלה שמקשה עלי לכתוב ללא שגיאות כתיב….
אני לא מאיץ בך או משהו, ובטח שלא מנסה לפגוע (אם פגעתי), השתפרות בכתיבה זה עניין רגיש מאוד ואיטי, אני לדוגמה השתפרתי שוב בכתיבה רק בחצי שנה האחרונה, וזה עדיין לא מושלם (אשמח אם תקראי את הסיפור האחרון שפרסמתי), ואילו את ההשתפרות הקודמת ביצעתי רק בכיתה ז' (לפני 5 שנים!)
מושלם!
מחכה כבר להמשך;))
אני לא נעלבתי אני שמחה לקבל ביקורת. אני מנסה לשפר את הכתיבה שלי, למעשה עמוס עוז הסופר הישראלי עמוד לקרוא משהו שאני עובדת עליו.
יפה! מזל טוב אפשר לומר!
אם תרצי עזרה כלשהי אני פה (יותר נכון במייל שלי בצור קשר בפרופיל ;))
תודה , זה עומד להיות סיפור עם דיקטטור, משטר חשאי, ועוד הרבה דברים מתוסבכים שקשה להסביר :)
אשמח אם תפרסמי אותו פה D:
ועוד אשמח אם תקראי את הסיפור האחרון שפרסמתי (שד"א גם הוא מדבר על תקופת הרנסאנס, רק מזווית שונה לגמרי)
אוקי אני אקרא, מעניין אותי לראות איך אתה כותב :)
את כותבת ממש יפה, אבל יש דבר אחד שממש מחרפן אותי. כשאת כותבת את תואר הגובה לזכר, את לא אמורה לכתוב 'גבוהה' כי ככה מתארים את הנקבה. זכר מתארים עם 'ה' אחת – 'גבוה'.
אה דרך אגב, אני רוצה מאוד שהדמויות שלי ( אלכסה ודונטלו ) יתאהבו.
תודה, אופס, ואני אנסה שהם יהיו מאוהבים אבל אני לא מבטיחה שום דבר כי אני מרושעת ^^