שומריי-השערים. אש. פרק 1
הוא רץ בשיא מהירותו במורד הרחוב. הדם על מיצחו זלג לעיניו וטשטש את ראייתו, שיערו נידבק לעורפו מרוב זיעה. צלעותיו כאבו מהריצה הממושכת והמייסרת, שפתיו התייבשו ונסדקו, גרונו צרב עם כל נשימה , והלב, כמאיים לפרוץ כנגד צלעותיו ולשבור אותן.
עמוק במוחו, הוא ידע שאסור לו לעצור. זה יהיה מסוכן מידי, היצור הזה עדיין רודף אחריו, הנער היה משוכנע בזה, הרעידות הקלושות באדמה העידו על צעדיו הכבדים, ההילה הרותחת שעטפה אותו פיזרה את החום שלה עד אל הנער. הוא עוד היה שם, היצור עדיין רדף אחריו. הנער הרגיש כי כל עצב בגופו צורח עליו לעצור, לנוח, לטפל ברגלו וראשו המדממים. כך, בסופו של דבר, הכאב והייסורים גברו על הפחד וההיגיון והוא עצר בסמטה צרה בין שני בניינים גבוהים.
רגליו של הנער כבר לא היו מסוגלות לשאת אותו עוד והוא התמוטט בסמטה, ידיו רפויות משני צידי גופו והראש שלו נישען כנד הקיר. שיערו השחור כלילה דבוק למצחו ולעיניו מזיעה ודם. עיניו הירוקות עצומות בחוזקה וריסיו הארוכים מכוסים גם הם בדם קרוש. חזהו עולה ויורד במהירות וליבו הולם בפראות.
הוא היה מותש, חסר כל יכולת לזוז, הוא איבד את הפגיון שלו, וחרבו אבדה גם היא, בעוד שהיצור מתקרב. ובמילים אחרות: הוא נידון למוות.
לפתע נהיה שקט, דממת מוות. הנער לא היה זקוק לזמן כדי להבין מה קרה: היצור מצא אותו.
איימה ופחד הציפו את ליבו.
נשימות לוהטות נשברו על עורפו, כל שיערו שמר. הוא הסתובב והביט לתוך עיניו החדות והכסופות של היצור. ולראשונה הנער ראה את היצור בבירור. זה היה דרקון ?! אין סיכוי, המזל שלו אף פעם לא היה כזה, פניו לבשו הבעה מוזרה. ואז צעקה אדירה מלוות בהבזק מסמא של אור כתום נשמעה ובמוחה של איימי ברגע האחרון של חלומה.
כל גופה הרועד היה מכוסה בזיעה קרה שהדביקה את שיערה הכהה והארוך לגבה, עינה בצבע כחול כהה ומחשמל כברק פעורות באיימה. היא התנשמה כמו מישהי שחזרה מריצת מרתון והתיישבה במיטתה.
לקחו לה בערך חמש דקות עד שהיא הבינה שאימה קוראת לה. "מה?!" השיבה לה איימי בצעקה כעוסה, למה אימה לא יכולה פשוט להניח לה בשקט?! מה היא רוצה? אמא של איימי פתחה את דלת חדרה ואמרה לה, "יש בית-ספר היום….היום הראשון ללימודים בכיתה ז' את יודעת.." והאם איימי דמיינה את זה או שמעט לעג התגנב לקולה?
לקח לאיימי מעט זמן לעקל את דבריה של אמה, אחרי הכול, הסיוטים הנוראיים הללו ליוו אותה כבר במשך חודש שלם, היא עדיין הייתה שקועה במחשבות עליהם ולכן היא מעט לא מחוברת למה שקורה. ואמא שלה, במקום שתישאל מה עובר על איימי בזמן האחרון, אימה החליטה שיש משהו לא בסדר באיימי. היא אפילו הכריחה אותה ללכת לאבחון כדי לבדוק אם היא צריכה ריטלין.
קולה של אמא של איימי החזיר אותה למציאות "בכל אופן, את צריכה להתארגן לבית הספר. מייקל כבר מחכה למטה אז את צריכה להזדרז"
היא אמרה זאת באיטיות כזאת שהכעיסה את איימי וגרמה לה לפלוט "אני לא מפגרת את יודעת."
אימה הזעיפה פנים ופנתה לצאת מהחדר. ורגע ליפני שיצאה היא נעצרה כאילו נזכרה במשהו "ולכי להתקלח, את מסריחה מזיעה!". וטרקה את הדלת.
איימי גלגלה עיניים. 'הלן גרין' חשבה לעצמה איימי, אימה הבליתי ניתנת להבנה.
***
תגובות (2)
אהבתי;)
זה נישמע סיפור מעניין תמשיכי