שונה פרק 31 תסתכלו ברציתי להוסיף..

כשלבסוף הצלחתי לראות משהו בלי לסגור את עייני
מיד בגלל כאב הראש הרציני שחטפתי, ראיתי שאנחנו
מתחת לאדמה, או יותר נכון להגיד הרגשתי את זה ,
ואחרי רגע הסתכלתי מסביבי לחפש אחרי שלדון
וניק ואז מצאתי את ניק שוכב לא רחוק ממני וניחשתי
ששלדון נמצא בתוך השק נישיתי לקום אליהם אבל לא הצלחתי,
בגלל שהידיים שלי היו בתוך שלשלאות, וברגע שניק
שמע את השלשלאות הוא הרים את הראש "את בסדר?"
שאל אותי מיד "נרעלי שכן, ואצלך?" שאלתי במבט מודאג
"נרעלי שכן, את יודעת איפה שלדון?" שאל ניק "אני מנחשת שהוא
בשק" אמרתי וחיכיתי להתפרצות של שלדון "ברור שאני בתוך השק!!
איפה עוד אפשר להשים שלד?!?אוי רגע אני יודע! בכול מקום אבל לא!
הם היו חייבים להשים אותי בתוך השק!" אמר כמעט בצעקה שלדון
"תסתכל על הצד החיובי " אמרתי אליו "אב כן ומה הוא?" שאל במרירות
"הם לא הכניסו אותך לארון!!" אמרתי והתפקעתי מצחוק "למה את מתכוונת?"
שאל שךדון שלא הבין,והיה נראה שהוא לא היחיד "כי אז הייתה צריך לצאת מהארון"
אמרתי בחיוך אך לא צחקתי עוד למרות שניק צחק ואפילו שלדון צחק מעט על המצב
"כן, תמיד כדי להיקלע איתך למקומות מבאסים את מוצאת את הכוס המלאה בכול דבר"
אמר ניק "כן, כי רוב החיים היא תקועה בכוס החצי ריקה" אמר שלדון והעכיר שוב את המצב
"אז אני מבין שהתעוררתם" נשמע קול מוכר לרגע פחדתי שזה הוא, אבל אז קלטתי שזה
רק דימיטרי"קדימה ערפד תשחרר אותנו, אין לי אפילו מושג מה אתהנ רוצה מאיתנו"
אמרתי בעודי מרימה את ראשי מעט אל ידיד בשביל לתפוס באחת מן הסיכות על ראשי
"את בטוחה, אליס?" שאל דימיטרי וקולו נשמע רווי שנאה "כן, ושמי אינו אליס "
אמרתי "אופס" אמר לפתע כשהבין שהתבלבל בזהותי "אני באמת מצטער"
אמר דימטרי "אז אולי תשחרר אותנו" אמר ניק "אני לא יכול " אמר אחרי שניה
"למה ?" שאלתי רק בשביל למשוך עוד זמן" בגלל שתצאו ותספרו על כך
שאני רוצה לתפוס אותה " אמר דימטרי וברגע שאמר זאת הצלחתי לפתוח את
השלשלאות שלי אחרי ששפשפתי מעט את הידיים אמרתי "הובכן היה נחמד
לפגוש אותך דימטרי, ולהתראות" מחאתי כפיים פעם אחת ועמדנו שוב מחוץ לחדרי
"איך עשית את זה?" שאל ניק"קסם" אמרתי ואז הסתכלתי על שלושתינו בגדיהם
היו במצב נחמחד בעוד השמלה שלי נראתה נורא מחתי כפיים עוד פעם והשמלה
הפכה למכנסיים שחורים וחולצה בצבע דם עם כיתוב בשחור 'מה שלא הורג אותך,
לא מחשל אותך, הוא פשוט פותח את הדלת לעינויים מחרידים' ומגפיים שחורות
גבוהות עם שפתיי ערפד אדומות מצויירות עליהן עם הניבים הדם והכול
"קדימה הגיע הזמן לעשות קצת צדק"אמרתי והתחלתי לרוץ כמעט לעוף