שיחה ללא מילים

הקדמה:
יער אפל נפתח מול הדמות הקטנה שברחה מן האימה שמאחוריה, רצה ורצה לתוך האפלה החשוכה, בכי מר נשמע בין עצים, זעקות כאב נעלמות וחוזרות בהתקפה, כשהדמות הרגישה סוף כל סוף בטוחה היא פתחה את עיניה, היא הסתכלה על עצמה בנהר, היא ראתה שם ילדה קטנה עם שיער שחור עד המרפק, עיניים חומות כהות רטובות מדמעות, פה קטן וורדרד אשר מנסה לא לצרוח מרוב השאלות שאין להן תשובה, בגדים קרועים ופצעים אדומים בברכיים,
היא התיישבה וקרבה את ראשה למים, היא נכנסה לתוך המים היא נסתה לטבוע,
היא עצמה את עיניה ומתוך האפלה ניגשה אליה מלאכית, שיערה היה אדום ובוהק, עיניה לבנות והאישון בלט והדגיש את העובדה שבכל טוב יש רוע וכל רוע יש טוב, המלאכית חייכה אליה ונפנפה את כנפי המלאך הפרושות שלה, המלאך התקרבה אל הילדה שבכתה באיטיות

ונגעה במצחה עם אצבעתה הקרירה, החום התחיל להתפזר בכל הגוף והילדה הפסיקה לבכות, היא חייכה אליה עם חיוך קלוש, המלאכית רחמה על הילדה הקטנה שלא יודעת את שמה,

היא נפנפה בכנפיה הענקיות הלבנות ונשבה על הילדה, הילדה עצמה את עיניה וחייכה חיוך גדול,
כשפתחה את עיניה, המלאכית כבר לא הייתה לפניה, היא הייתה ביער אפל עם אורות קטנים אשר העלימו את כל הרוע מתוך האפלה,
הילדה הרגישה שהיא כבר לא באותו יער אפל שבו נעמדה, היא הרגישה שהיא בארץ נפלאה,
הילדה ידעה שכל חייה היא תמיד תגיד תודה לאותו שיחה,

שיחה ללא מילים.