שירת בתולות הים

שמעתי את קול שירת בתולות הים , כמעט מהפנט אותי .מיהרתי לסתום את אוזניי ולהתרחק כמה שאפשר … רצתי למבצר במהירות . הגעתי אל שער הברזל הגבוהה ופתחתי אותו , הבניין הגדול ניצב מולי . קירות אבן חזקות ופסיפס שקוף וציבעוני עיטרורי אותו , היה קל לנחש שזהו מבצר המלך. הוא היה מפואר יותר מכל מבצר אחר , לא רציתי לראות את אבי אז עליתי לחדר השינה שלי במנהרה ששימשה אותנו במלחמות . לקחתי את תיק העור המשובח שאבי קנה לי והכנסתי בו פגיון כסוף ,מעט מטבעות זהב, מים ,כמה תפוחים, ושמיכה . זה כל מה שאצטרך … הסתכלתי על החדר בפעם האחרונה , ועיניי משום מה , נתקעו במראת הזהב שלי , שיערי השחור היה מבולגן במקצת ועייני הירוקות ננצו כמו שהם נוצצות כשאני מתרגש או מאושר , בדרך כלל עורי היה שזוף , אפילו עד מאד אבל היום אני קצת חיוור …
ניגשתי אל החלון ואחזתי בחוזקה בחבל העבה שהשתרך עד למטה , קשרתי אותו לעדן חלוני מבעוד מועד . אבי בטח לא יטרח לחפש אותי , אני בסך הכל בן אדם רגיל ואני אפילו לא בנו הבכור . הכוח היחיד שהיה לי הוא לנשום מתחת למים , וזאת בגלל שאימי , לנה הייתה בתולת ים . אבי וכל שאר אחיי הם שדים , לא הייתי רוצה להיות כמוהם … בתולות ים נועדו להתרבות אך ורק עם בתולי ים , אמי ואבי זהו מקרה נדיר במיוחד….
אף אחד לא ידע כיצד נולדתי בן אדם , אפילו גדולי המכשפים לא הצליחו לזהות את הסיבה , זאת בהחלט תעלומה לא פתורה .
מהר השתלשלתי מן החלון בעזרת החבל ונחתתי על הדשא הירוק .ניגשתי לסוס האצולה השחור שלי , פרמתי את החבל מן העמוד ועליתי עליו ללא מאמץ . אני חושב שבתולות הים כבר הפסיקו לשיר , אפשר להתקדם לכיוון הים . דהרתי בדרכים מפולתלות כדי שאבירי המבצר לא יבחינו בי . התקדמתי אל עבר החוף התכווני לישון שם , כי זה המקום היחיד שאין בו שומרים בלילה …
הגעתי אל החוף , החול נראה כזהב טהור באור הירח ומי הים נצצו , היה נדמה כאילו הירח זרע כוכבים בים . על יד אחד הסלעים קשרתי את הסוס והתיישבתי על החול . צפיתי בים הרוחש ולוחש לי סודות כמוסים.
לפתע קול שירה יפייפה הגיח מן הדממה , לא רחוק ממני, על סלע בתוך המים , ישבה בתולת ים יפייפיה וסירקה את שערה החום והארוך . שיערה היה מסולסל במקצת ואצבעותיה העדינות עברו בו ופרמו את קשריו .
על צווארה הונחה שרשרת פנינים כחלחלות . עורה היה בהיר ולחיה סמוקות , בעזרת סנפירה הארוך צבעו טורקיז-כחול היא ישבה על סלע חלקלק מכוסה תחב ירוק .
ציפיתי שהיא תהפנט אותי בקולה הצלול אך היא שרה ללא כל כוונת פגע . היא נשאה לעברי את עיניה התכולות שהזכירו לי שתי אבני טופז עגולות והישרה את מבטה אליי …
היא לא פחדה ממני , להפך היא הייתה נינוחה ושלווה , לא ידעתי אם היא יודעת שאני הוא נסיך הממלכה .
דקות ארוכות רק היסתכלתי עליה .
אף פעם לא ראיתי בתולת ים , חוץ מאשר את אימי כמובן ….
קמתי ממקומי והתקרבתי אליה ,
"אם ארצה , אוכל להפנט אותך ,בקלות , אתה יודע…" היא אמרה בקול חרישי וצלול.
כעט היינו קרובים אף יותר .
"אני יודע " אמרתי .
" תשירי לי " ביקשתי .
"האם אתה רוצה להיתהפנט ? זה מסוכן" שאלה קצת המומה .
"כן " השבתי לה , אין לי מושג למה עשיתי את מה שעשיתי , אני משער שפשוט הייתי חייב לשמוע אותה ….
היא התחילה את שירתה הערבה , בקול צלול , היא שרה ….
ואני אט – אט נשבה בקסמייה , רק רוצה עוד ועוד ועוד , שלא תפסיק לעולם …