שנייה לאפלה – פרק 1!

הכל התחיל בבוקר, שהפך לגרוע יותר ויותר. לא ציפיתי למשהוא יותר מ-״קח את האוכל ועוף מכאן ללימודים״ מדודתי. אך זה היה שונה, היא אמרה, ״אתה נוסע לפנמייה, תארוז חפצים, אחר הצהריים. לפנמיית שדווס, (shadows*),״ לא ציפיתי ליותר מדיי, אולי שם יהיו לי חברים. האמת? דווקא שמחתי, במילא לא רציתי לגור איתה… והיא לא רצתה שאגור איתה. ארזתי תיק גב מעור, שמתי בו דברים בסיסיים, אוכל, טלפון, וכסף. על הראש שמתי כובע של היאנקיז. ויצאתי עם מונית לפנמייה. החדשות הטובות – שלא הייתי קרוב לבית דודתי. הרעות – שבפנימייה היית ממש רחוקה. עד שהגעתי עברו שלוש שעות! שיעמום! יצאתי מהמונית שחנתה מטר מהפנמייה, ומיהרה לנסוע מכאן, אפילו לא שילמתי לנהג. הפנימייה ניראתה יותר כמו בית סוהר, חומת לבנים הקיפו את הבניין, הפנימייה הייתה צחורה, שבלי אפר הובילו לכל מקום, ושערי סורגי ברזל הגנו על הכניסה. לחצתי על הכפתור, שהיה על ידי מול השערים. שומר הופיע מאחוריי הסורגים, היו לו זיפים, פרצוף מקומט, לחיים גדולות, שיער לבן, והוא היה שמן. הוא לחץ על כפתור בצד ושאל ״שם?״ ״מייק…״ עניתי, הוא הוציא פינקס קטן מאחד כסי חולצתו החומה, וחתם. הוא פתח את ונתן לי לעבור, ״ביי אדון…״ אמרתי, ״ביל״ היא ענה, ״ביי ביל״
אמרתי ובאתי לדלתות, שם עמד נער, הוא היה רזה, שרירי, עניו חומות בהירות, ושיער חום חלק. ״היי״ אמרתי ״היי, ג׳ייקוב. מייק?״ הוא שאל והנהנתי, ״אני יוביל אותך לחדרים, אגב אני השותף שלך לחדר אז תצתרך לסיבול אותי״ הוא אמר, ״מתערב איתך שאתה תתחתני לעבור חדר אחרי שתהייה איתי שלושה לילות״ צחקתי והוא גיחך.״ג׳ייקוב!״ צעקה נערה, ״היי ״ אמרתי, ״היי, מרביל״ היא ענתה, ״מייק״. ״ג׳ייקוב, אמרת שאתה שיפור למחשב?״ היא שאלה, הוא עשה פרצוף והנהן, כאילו פקפק בה. ״אז זה יעלה לך בלי שליטות על הגוף שלי לשבו! היא כפתה עליו, ״רגע, מה זאת אומרת שליטה על הגוף?״ שאלתי, ״אה, נכון אתה חדש, הפנימייה הזאת היא לילדים בעלי כוחות, אתה מבין, שלי זה לשילוט בגוף של אנשים, לרובינו יוצא חרא והכוח שלנו הוא דבר אייום, פחד, או שמשהוא רע יקרה סיגלו, אבל היי! ממתגברים״ הסביר ג׳ייקוב ואני מעדתי ונפלתי, הוא לא מתלוצץ את זה ידעתי, ״רציני?״ שאלתי, הם הנהנו. שיט, ניסיתי לחשוב על הכוח שלי, , להבה קטנ ריקשה על ידי, חושך. ניראה לי שהתעלפתי…