שני , חלק כלשהו..

מבטי חזר אל היועץ "הרגשתי בטוחה יותר מאחורי אות , מסתורית אני מניחה.. הייתי ילדה בת 7 " הנדתי בראשי, כמו כל פעם שחשבתי על ההתחלה הייתי בהלם שליאו הצליח לארגן את זה. הSNSD הוא אחד הארגונים הכי גדולים ומורכבים בעולם , הוא עומד מאחורי כמעט
כל דבר שקרה אי פעם. נאנחתי , לרוב האגטורים עומדים מאחורי הסיפורים שעיצבו את ההיסטוריה שלנו. "הכל היה חדש ומסתורי" מלמלתי יותר לעצמי מאשר בשבילו "שמעת פעם איך ליאו מצא אותי?" הוא הניד בראשו לשלילה למרות שאני בטוחה שהוא שמע את
הסיפור הזה. "התארחתי במלון עם המשפחה שלי לכבוד אירוע משפחתי , שיחקתי מחבואים עם אח שלי , היינו בקומה הרביעית והבניין היה בשיפוצים .. טיפסתי מאחורי כמה מחסומים כדי למצוא מחבוא ממש טוב ורגע אחר כך נפלתי" חיוך נוסף נמתח על שפתי , אולי לדבר על העבר זה כן הפתרון , העבר לא מאיים ויש כל כך הרבה זיכרונות לטבוע בהם. "לא פחדתי, למרות שנפלתי מקומה רביעית לעבר מוות בטוח.. לא פחדתי כי שמעתי את הקול " הוא חייך אלי בעדינות "הקול של הרוח?" הנהנתי "הקול אמר לי שהכל יהיה בסדר שהוא שומר עלי והוא לא יתן לי להפגע. כמה שניות אחר כך נחתתי בעדינות על האדמה .. ממש מול הפרצוף של ליאו. הוא שמע את הקול גם ומכיוון שהרוח לא דיברה אליו הוא הבין שיש אגאטור נוסף באזור.. אני מניחה שהוא הבין שאין לי מושג מה אני לפי המבט על הפנים שלי" הגעגועים לליאו חנקו אותי שוב. ידעתי שככה דברים עובדים פה , ידעתי שמדובר בצבא, שאנחנו חלק ממלחמה בלתי נגמרת. לכן עזבתי. נענעתי את ראשי מנסה לחזור לקו המחשבה שבו הייתי , לנקודה הנכונה בסיפור. "ליאו ידע להגיד את כל הדברים הנכונים . הוא פנה אל הסקרנות שתמיד בערה בי , אל הצורך האנושי לדעת מה אני , מי אני ומה אני יכולה לעשות. הוא הבטיח כל כך הרבה דברים שרציתי , תשובות חברים , הגנה" ליטפתי את החלק הפנימי של מפרק כף היד שלי , חושבת על הקעקוע הקטן שליאו היה זכאי לו , לו רק הוא ידע מה הוא התחיל.
"בחרתי להיות מקום שני כי המקום הראשון הפחיד אותי . תמיד הייתי רגל בפנים ורגל בחוץ , נלחמתי , התאמנתי , השתפרתי , יצאתי למשימות אבל באותו זמן נאבקתי לשמור על החיים בבית. סוג של חיים כפולים" לא הרמתי את מבטי כשהמשכתי "הלכתי לבית ספר , ישנתי אצל חברות, נכשלתי במבחנים , פתחתי פייסבוק , חייתי שם. כמובן שהעובדה שאנחנו זקוקים לכל כך מעט שעות שינה עזרה.. באותה מידה שהפרשי השעות עזרו.. בשביל להיות מקום ראשון הייתי צריכה לותר על הבית . הייתי צריכה להיות אחראית על כולם . יש 2356 חיילים בSNSD כרגע. אני עוקבת בתור שתיים , הייתי צריכה להכיר את כולם , לעזור לכולם , לדאוג לכולם . פשוט לא יכולתי לעשות את זה. אנדרסון נולד לתפקיד" המשפט האחרון שלי גרם ליועץ לחייך שוב "אנדרסון בהחלט היה בחירה מצוינת". אני יודעת שלא היו לו כוונות רעות, אבל השימוש בלשון עבר גרם לי לטבוע שוב. אנדרסון נהרג. אנדרסון , האידיוט שרצה שבני אדם יאמינו בקסם והלך והשוויץ תמיד במה שהוא יכול לעשות , הבנאדם הראשון שהייתי פונה אליו כשהרגשתי שהבעיות שלי חונקות אותי , קוברות אותי. חסמתי את הכאב, לא נתתי למחשבות שלי לנדוד לרגשות של קוואנה. המחשבה איך היא מתמודדת עם זה יכלה לשלוח אותי לקרשים. זה מדהים איך הדברים האלה עובדים. אנדרסון , קוואנה ואני . הוא מקום ראשון, קראתי לו אלוהים ככינוי , מן בדיחה פרטית מכיוון שהמקום הראשון שיחק תפקיד מאוד דומה לתפקיד של אלוהים. כל כך הרבה אנשים נהרגו או נצלו בגללו או בזכותו כל כך הרבה החלטות הרות גורל הוטלו עליו. אני מקום שני , דאגתי לקבל את כל היתרונות בלי החסרונות , חוץ מ7 חניכים ועוד 10 שנהיו חניכים שלי במסגרת התוכנית להכשרת קפטנים לפני שנתיים לא הייתי אחראית לאיש חוץ מעצמי. לקחתי על עצמי דברים נוספים כמובן , להגן על המדינה שלי , העם שלי . אבל זה היה למען המצפון שלי ולא למען הארגון שהכשיר וכלכל אותי . קוואנה מקום שלישי והדוברת הלא רשמית של הקפטנים . מתוך 13 קפטנים , שבעת המקומות הראשונים הם הקבועים ביותר . אנחנו הקו הראשון בכל קרב , טבעי שלא כולנו נאריך ימים , אבל שבעת הראשונים שרדו הכי הרבה זמן , עד עכשיו . לפני אנדרסון ליאו היה הקפטן
האחרון שנהרג כשהוא מדורג מעל מקום 7. הוא היה ראשון , הוא הוריש לי הכל. הוא הסיבה שנשארתי גם כשהכל התפרק סביבי . "אס?" היועץ הזכיר לי שהוא יושב מולי. נעצתי בו מבט חלול "אני פה כי איבדתי הכל". הנחתי רגל על רגל והקפאתי בדחף אימפולסיבי את כוסות המים שנחו על השולחן בנינו .
"אני פה כדי לתת לך הזדמנות להציל אותי ממני . זה עונה על השאלות שלך ? "