שער אל המוות – פרק 1

– סטיבן –

הייתה שעת שקיעה. הלכתי באיטיות ברחובות הכפר באריזונה וריח חלש של עשן היה הדבר היחיד שרמז על כך שרק לפני כמה שעות הייתה כאן שריפה.
נשמתי את האוויר הצח. הבנתי שאתגעגע למקום הזה: לשקט, לחולות המדבריים ואפילו ליללות הזאבים. היום אני ומשפחתי עוברים לגור בשיקגו.
טוב, לא נראה לי שאתם מכירים אותי אז: קוראים לי סטיבן רוברטס, אני בן 15, ואם אתם מעוניינים לדעת איך אני נראה אז יש לי שיער שחור ועיניים ירוקות – כחולות.
אני לא יודע למה אמא שלי החליטה לעזוב. אני חושב שזה בגלל מה שקרה בכפר בשבועיים האחרונים: קודם סופת חול, אחר כך רעידת אדמה. אחריה שיטפון. עב״מ משונה התפוצץ מעל הראש שלי. היום שריפה. מאז שאני זוכר את עצמי לא קרו כאלה דברים.
אמא שלי אמרה שנגור אצל אחותה.
העפתי במט אחרון ברחוב, שכנראה יותר לעולם לא אראה. לפתע ראיתי משהו מהבהב לידי. רוח רפאים? הזיה? עוד עב״מ? בכל מקרה לא רציתי שהדבר הזה יתפוצץ לי בפרצוף ורצתי הבייתה, איפה שכבר חיכתה המכונית.