שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 19

– עליזה –

׳והכדור מגיע לג׳ונסון… ג׳פרסון מנסה לחסום אותו… פספוס!׳
קשה לעשות שיעורי בית במתמטיקה כשהטלוויזיה מרעישה כל כך.
׳מייסון תופס את הכדור…׳
להתרכז.
׳הוא בועט ונופל…׳
להתרכז.
׳איזה גוווווול!!!!׳
נפלתי בכבדות עם הראש על השולחן, וסגרתי את החוברת. חוברת מת פנטיקה… כשהסתכלתי עליה, מיד נזכרתי במקרה המוזר אתמול, כשעבדתי על גברת ברבירולי ואמרתי שזה ספרות. איך זה יכל לקרות? הרי חוברת מתמטיקה הרבה יותר עבה מחוברת ספרות. היא גם גדולה יותר. והייתה בידיה של גברת ברבירולי. לא יכול להיות שהיא לא שמה לב. אולי היא פשוט לא רצתה להראות את כל האכזריות שלה מול המפקחת? (שבעצם בכלל לא הייתה מפקחת, אלא סוזן, אבל איך המורה יכלה לדעת).
בכל זאת הטלויזיה לא נתנה לי להתרכז, אז נתתי לדמיוני לפרוח. אין לי דמיון מפותח, אז הדבר היחידי שעלה לי לראש הוא שהחוברת הזאת מכושפת. סך הכל, אני מאמינה ברוחות, אז למה שלא אאמין בחוברות מתמטיקה מכושפות? החלטתי לבדוק אותה. על אבא שלי.
יצאתי מחדרי עם החוברת ביד.
״אבא?״ אמרתי כשהייתי ליד הכורסא שלו.
״רגע,״ אמר. ״כשיהיו פרסומות.״
כמובן. כשיש כדורגל, אבי שוכח מכל דבר אחר. תהיתי מה היה קורה אם הייתי זוחלת הביתה עם רגל שבורה בזמן שידור חי של אליפות אירופה.
למזלי, הפרסומות היו בעוד דקה או שתיים. אבי הסתובב אליי.
״כן. מה רצית?״
״רציתי להראות לך משהו בחוברת ספרות,״ אמרתי והושטתי לו את החוברת. ״תפתח בעמוד 52…״
הוא הסתכל עלי במבט שאומר ׳מה-זה-הדביליות-הזאת׳ או ׳הצילו-עם-מי-אני-תקוע-בבית-הזה׳.
״זה מתמטיקה,״ אמר.
״אה,״ זרמתי. ״אופס. סליחה. טעיתי בחוברת.״
אולי הוא היה עושה לי בדיקת ראייה, אבל למזלי בדיוק באותה שניה נגמרו הפרסומות והוא שכח שאני קיימת. לפחות הצלחתי לצאת מזה בלי יותר מדי סיבוכים. חזרתי לחדרי.
׳זה ממש מוזר,׳ חשבתי. ׳למה על גברת ברבירולי זה עבד ועל אבא לא?׳
אולי זה עובד רק על מורות מרושעות לספרות שמוכנות לקרוע אותך לגזרים אם רשמת שיעורים במחברת אחרת? החלטתי לבדוק את זה על עוד מישהו מחר בבית הספר.