תיקח נשמתי

כן כן סיפור פירטים מאוד נדוש וכאלה אבל פשוט חשבתי עליו ופשוט כבר מתתי לכתוב אותו

טוב הנה התחלתי ועל הסיפור הזה אני לא אוותר :)

סופיה עמדה על התורן מנסה לראות דבר מה דרך הערפל הכבד ששה על רציף לימסונטס
עיר המסחר המרכזית של ולונה העצירה הנוכחית של הספינה זהב כחול (מים D:)
ספינת פירטים נודעת בשמה אך איש מעולם לא ראה אותה אלו שראו כבר לא היו…
ולכן הסוואתה בתור ספינת מסחר הייתה כל כך קלה.
ניכר היה הריח המצחין של הדגים ,דבר שעורר בה בחילה נוראית. שחף או שנים נראו מרחוק מרחפים מעל מפרשיה של הספינה וממשיכים לדאות אל האופק.
"יבשה!" צעק לארק גבר בשנות השלושים לחיו
כהה עור וגבוה קומה עם כמה וכמה צלקות אחת מהן משתרעת לאורך גבתו הימנית
כולן כמובן צלקות קרב ששמועות רבות באות איתן
מספרים שאחת מהן את הארוכה על בטנו קיבל תוך כדאי לחימה בטיגריס על גוש בשר
למרות שהיא עצמה לא האמינה להן אך כששאלה אותו עם שמועה אחת נכונה הוא מעולם לא הכחיש רק צחקק וחייך
"טרח זקן הגענו?" קראה סופיה בנימה לועגת לעברו
לא שהיא שנאה את לארק הוא היה כמו דוד בשבילה
היא פשוט נהנתה להקניט אותו מדי פעם לפעם זה מה שהם היו עושים מאז ומתמיד.
"עם אני צועק יבשה משמעו שאנחנו הגענו צוציקית!" אמר בחיוך מתגרה
וסופיה החזירה לו בהוצאת לשון ילדותית מנהג שטרם נפטרה ממנו
היא צחקה בצחוק פעמונים יפיפה
אף אחד חוץ מאנשי הסיפון לא היה יכול לעלות על דעתו שנערה כזאת מקסימה ומפונקת יכולה להיות
בתו של רב החובל המאיים ויליאם רודביר
ובטח שלא קטלנית שערה האדום רק רמז קלות על פראותה ועיניה הכחולות השוו לה מראה של ילדה תמימה ושל רוגע
היא התהלכה רגל אחר רגל על עבר חבל תלוי
החזיקה בו וקפצה ברגע הזה כול אנשי הספינה השתנקו מפחד שמע רב החובל יגלה והם יוענשו על מותה
אך היא מנוסה כול חייה בילתה על הספינה הזאת עוברת בעזרת החבלים ממקום למקום
היא נחתה ברכות על הסיפון והחלה לעלות במדרגות על עבר חדרו של אביה
לפני שהספיקה לסובב את הידית פתח הקפטן את דלת תאו ויצא החוצה משפשף את ידו בשערה של סופיה קלות
ירד מדרגה מדרגה בקושי מסוים בגלל רגלו מעץ
הוא התייצב ליד המדרגות יד אחת על חרבו שתקועה בעץ הספינה
"אנחנו צריכים לגייס עוד חמישה אנשים בחורים וקצת הספקה
כמעט נגמר לנו הרום" אמר בחיוך והצוות הריע
"ולכן-" הצוות השתתק מיד "אנחנו הולכים לשמור על פרופיל נמוך כי אם נעצור פה אני נוטש את כולכם בכלא!" סופיה ראתה שהצוות פחד, אחדים שפשפו את צווארם וחלק בלעו את רוקם בנוקשות
הוא הסתובב והחל לרדת בקרש המחבר בין היבשה לספינה
הסתובב שנייה אחורה
"ואל תגנבו יותר מידי" אמר בחיוך ממזרי שקיבל את אותו חיוך בתגובה משאר הצוות
היא ירדה לידו
"אבא אני יכולה להסתובב עם כולם אני יעזור" אמרה בתחינה
"לא את נשארת איתי אני לא רוצה שתסתבכי בצרות!" השיב בקול תקיף אך עדין חלש מספיק שהסובבים לא ישמעו
"אבא אני כבר לא ילדה אני בת 15 אני יכולה להגן על עצמי ואתה יודע זאת!"
"בלי וויכוחים את באה איתי ועוזרת לי לבחור"
היא נאנחה ובניגוד לרצונה הלכה אחריו
"הוא רק רוצה בטובתך את יודעת…" אמר נאש
"זה לא הוגן הוא יודע שאני יכולה לגנוב בדיוק כמו כול שאר הגברים!" רטנה
"הוא גם יודע שאת לא תסתפקי בכמה מטבעות"
סופיה דחפה אותו קלות נאש צחקק ושם את ידו על כתפיה הוא היה כמו אח בשבילה תמיד היו להם את הריבים והצחוקים של אחים והם תמיד היו רגילים להתייחס זה לזו כמו בני משפחה
אחרי הכול הם היו בהפרש גילאים קטן היא בת 15 והוא בן 17 אח ואחות הם גם נראו דומה שערו מעט ככה יותר משלה אך עדיין ראו כמה קצוות אדומים ועיניו כחולות כמו שלה זהות לה.
הם התהלכו כך עד שהגיעו.
צדפת הים בר שלעין הפשוטה נראה רגיל חשבה סופיה
עד שספל בירה עף החוצה מהחלון שעכשיו כבר היה רק רסיסים של זכוכית וכמעט פגע בנאש ואחריו גבר שיכור גם יוצא מהחלון ומתחיל לדשדש אחרי ספלו.
'ממש בר רגיל שיכורים בכול מקום כוסות עפות באוויר… רגיל'
הם נכנסו לט ובשקט מבטים מסוקרנים נחו עליה והיא הודתה על הסכין על ירכה.
נאש לעומתה הביט ישר ולא שם לב למבטים ושנים השיכורות שמביטות בו מהופנטות מיופיו ומנסות לפתות אותו, כמובן שהן מסתכלות עליו הוא היה נאה וחטוב והיה לו חיוך שחשף שינים לבנות.
היא נדנד את ראשה 'הן מתאהבות בו רק ממבט' חשבה בגועל זאת אפילו לא אהבה 'כל כך רדוד'.
היא הביטה אחורה וגילתה שבנות מסתכלות עליה בכעס ואכזבה בעיקר כעס.
היא תהתה שניה, ואז הבינה שהיד של נאש עדיין על כתפיה.
היא הורידה אותה במכה קלה והוא הביט בה במבט משועשע
"את מפחדת מהן אבל לא מגברים?"
"הגברים פה שיכורים לנצח אותם לא יהיה קשה אך עם אני ילחם באישה אפילו עם אנצח היא תנטר לי לעד ואז עוד תנקום בי"
נאש צחק מההסבר הפשוט שלה
"נשים אמר ונדנד בראשו
"גברים" השיבה באותה נימה
אביה התיישב בכיסא מול ארבע גברים בעלי הבעות רציניות רק אחד חייך והשאר היו זעופים
והיה עוד אחד עם רטייה לעינו השמאלית משהו בו לא הסתדר לה.
"איפה החמישי?" שאל ויליאם
"הוא קצת עסוק אמר ושאר הדברים צחקו
לפתע עלתה בסופיה בחילה…
"אז אתם חושבים שאתם מספיק טובים בשביל להיות בצוות שלי?"
"כן" אמר הבחור ברטייה
"אנחנו יודעים קרוא וכתוב" הוסיף
"גם אני וגם בתי וכמונו חצי מהצוות זה לא מרשים במיוחד אני צריך כישורים"
"טוב יש את בסטיאן "הוא מומחה בחרב