תמיד הינו ותמיד נהיה 12

נקודת מבט לין:
״איפה את גרה?״ שאלתי את פטל כשיצאנו מהכיתה ״די קרוב אלייך…״ מלמלה עם ראש לרצפה.
״אז נלך ביחד?״ שאלתי בתקווה ״אי אפשר״ אמרה במין עצב מהול בשמחה ״אני צריכה להוציא את הילדה שלי מהגן….״ אמרה בחיוך גדול,יש לה ילדה?!?!?
״יש לך-״ התחלתי לומר אך פטל קטעה אותי ״את צריכה לחזור מהר הביתה? כי אני אשמח אם תבואי איתי לקחת אותה ואז נלך לעשות את הפרוייקט שנתנו…. (?)״ הנהנתי בקלות,איזה פרוייקט מטומטם,אני פשוט שונאת את כול השירים הישנים המטופשים האלה ועכשיו אני צריכה לעשות להם גירסה חדשה,כאילו ד-רגע,לין,להתרכז,לנשום….
לפטל יש ילדה?!?!?!?

נקודת מבט פטל:
משהו ממש מוזר,ברגע שהזכרתי את זה שיש לי ילדה לין נראתה בהלם טוטלי,כאילו,לבני אדם אין ילדים? מה מוזר בזה? טוב,אני מקווה שהיא תרגע עד שנגיע לגן כי אני לא רוצה שהיא תתחרפן ליד הילדים…חחחח…..מה אני אומרת?!?!? היא הנסיכה בהא הידיעה אסור לי לחשוב דברים כאלה אליה!!!!!
טוב נו,אני כבר מאחרת….

נקודת מבט לין (בגן):
״מזה כתוב שם?״ שאלתי מנסה להבין מזה הכתובת הזו העשויה טביעות ידים צבעוניות על דלת הגן…
״כתוב שם:
גן עש״
עש? מילא ״גן פרפר״ אבל ״גן עש״? מישהו דפוק פה בהחלט….
״גן עש? כאילו,פרפר הלילה הזה?״ שאלתי בחשד ממשיכה לבהות בכיתוב השונה והמוזר ״כן,אנחנו,בניגוד לבני אדם,מעריכים יותר את העש ולא את הפרפר,לעש יש יותר יופי פנימי,את לא חושבת?״ ובנימה זו פתחה את דלת הגן…
הדבר הראשון שראיתי היה ורוד ואז כחול ואז צהוב וירוק ואדום וחום וכתום וסגול,ועוד המון המון צבעים זוהרים,כל קיר וקיר בצבע שונה ועל כל פינה ופינה בקיר יש ״יצירות אומנות״ של ילדים קטנים,רק שזה באמת יצירות,כול הציורים נראים כאילו צייר מפורסם דגול צייר אותם,ובצד עומדות כמה בנות קטנות בנות שנתיים ושלוש ורוקדת בלט כמו רקדניות מקצועניות ולידן יושבים חבורת בנים ובנות באותו הגיל ושרים שרי ילדים בקול מדהים ובצד השני הקרוב אלי כמה ילדים כותבים מילים על דף (כותבים!!!!) וכולם בגיל שנתיים שלוש (!!!!!) ועוד הרבה ילדים כישרוניים עושים הכול בדיוק מושלם וליד כול חבורה יש מורה,או גננת,או מדריכה,או וואט אוור……
״אריאל!!!״ קראה פטל כשילדה קטנה בת כלא יותר משלוש רצה עליה עם בגדי בלט חמודים על גופה הקט ״אמא״ קראה הילדה בקול גבוהה ותינוקי וחיבקה את פטל כלא ראתה אותה שנים רבות….
״אי זאת? (מי זאת?)״ שאלה בדיבור החמוד עם שגיאות הגיהה ודיבור ״זאת לין,הנסיכה לין.״ אמרה פטל בקול רציני וכבד,לרגע כולם השתתקו ואז כולם השתחוו,האמת שזה ריגש אותי (אוי סתמו) ״ברוכה הבאה הנסיכה לין״ אמרו כולם כולל כולם כולל הילדים הקטנים שאמרו זאת עם השגיאות החמודות שלהם ״ליין״ אמרה הילדה החמודה ומשכה בשולי שמלתי ״לין״ תיקנתי אותה ובאתי להרים אותה אל הידים אבל אז….

נקודת מבט אמה:
איפה הסתומה הזאת?!?!?
קבענו בשער ברגע שנגמר הלימודים!!!!
עברו כבר לפחות 40 דקות!!!!
איפה היא!!!!
״תרגעי״ אמר פאקס,וכמובן,שזה הרגיע אותי,בצורות שאני לא רוצה לדמיין…. (פשוט סתמו)
״די אני מתקשרת״ אמרתי והוצאתי את הטלפון מהתיק.
״נוווו תעני כבר…״ מלמלתי וחשבתי על זה שעם אני ופ- או הינה היא ענתה…
״סתומה איפה את?!?!?!?!?״ צרחתי לטלפון בקול כוחי….
״אמה? אוי שיט שיט שיט,שכחתי שקבענו….פשוט הלכתי עם פטל לקחת את הילדה שלה ואז נלך אליה לעשות פרוייקט מטומטם…״ מלמלה וברקע שמעתי קולות קטנים של ילדים מאושרים…
״דאמט,יש לה ילדה?!?!?״ שאלתי,שוכחת שאני צריכה לנזוף בה…
״כן אבל-״ קטעתי אותה.
״אין אבל,את הברזת ולא ידעת אותי,אני לא כועסת,אני מאוכזבת…״ אמרתי בקול המאוכזב שלי (גוווו אני)
״די אמה אל תעשי לי את זה….״ מלמלה שוב ושוב ושוב…
״בי״ אמרתי וניתקתי.
״הבריזה בשביל פטל?״ יותר אמר משאל פאקס.
״הבריזה בשביל פטל״ אמרתי אני.
ואז הוא קם מן הספסל שישבנו אליו ליד השער והושיט לי את ידו לקחתי אותה והלכתי איתו לביתי,באמצע הדרך התחיל לרדת גשם…
אז רצנו ביחד אוחזים יד ביד…. (אני מודעת לקטשיות אז אני פשוט אגיד,סתמו)