4 רוחות – פרק 1

"תיאו תנמיך את המוסיקה!" צעקתי במורד המדרגות. זה היה אחד מהימים החמים של הקיץ, אני מנסה להתרכז בשיעורים אבל לא מצליחה. תיאו פותח את דלת חדרי. "מה?" אני שואלת.
"הפסקת חשמל." הוא אומר. תיאו היה בן 12. שערו היה בלונדיני ועיניו כחולות כקרח. "אה ואמא השאירה רשימת קניות." סילקתי אותו מחדרי וניסית להתרכז. רעד חלף בגופי, הוצאתי את הטלפון מהכיס ועניתי. "הלו?" שאלתי.
"היי לילה." ענתה חברתי הטובה ביותר ג'יין. "בא לך לבוא איתי לבריכה היא פתוחה עד מאוחר."
"אני לא יכולה, אני ממהרת לקניות."
ב 36 מעלות חום את תלכי קילומטר עד המכולת?" שאלה.
"36????? אין מצב שאני אשרוד את זה. וחוץ מזה…"
"לא סיימת שיעורים, אני יודעת!", אמרה,"ביי."
שמתי מכנס קצר וגופיה, ירדתי למטבח חטפתי את הרשימה מהמקרר ויצאתי.
***************************************
כשחזרתי הביתה סידרתי את הכל, נכנסתי לסלון הורדתי נעליים ושכבתי על הספה. אט אט עיני נעצמו…
"תתעורי!" צעק תיאו.
"למה אני רטובה?" שאלתי.
"לא התעוררת אז הרטבתי אותך." אמר והוסיף חיוך שובבי. אי אפשר לכעוס עליו הוא כ"כ משכנע. "למה הערת אותי?"
"ג'יין בחדר שלך, והיא לא נראית מרוצה." אמר תיאו בחשש. רצתי במעלה המדרגות פתחתי את דלת חדרי והסתכל על ג'יין הבוכה שמסתכלת בחלון על המכונית של אבא שלה.
"ג'יין , הכל בסדר?" שאלתי.
"אני עוזבת, רק באתי להגיד שלום!" היא התייפחה חיבקה ויצאה מחדרי, רצה במורד המדרגות פתחה את דלת הבית ויצאה. רדפתי אחריה כמו משוגעת, ניסית לעצור אותה אבל לא הצלחתי. רדפתי אחרי המכונית, אבל פתאום כאב פילח את כף רגלי הימנית. הרמתי מבט לרגלי, דרכתי על בקבוק זכוכית שבור!
איזה טיפשה אני יצאתי מהבית בלי כפכפים!
"הצילו! תעזרו לי!" אני צועקת ואחרי כמה דקות מתיאשת.
רגע, זה לא יכול להיות…
אבא של ג'יין לא פנה לכביש 45S( הדרך לשדה התעופה, הדרך היחידה לצאת מהעיירה)…
הוא נסע אל עבר המדבר!