An Adventure From A Fairy Tail – פרק 14.

"אז תעדכני בכל מה שקרה מאז שעזבתי את הבית." אמר נייט. חייכתי לא האמנתי שזהו נייט או סבסטיאן השמות בלבלו אותי כל כך. "נייט למה שנית את השם שלך לסבסטיאן?" שאלתי.
"ט-טוב…לא רציתי להיות עם השם שההורים שלי נתנו לי…" אמר ניי-סבסטיאן. איך אני אמורה לקרוא לו?
"א-אז איך לקרוא לך?" שאלתי אותו.
"איך שאת רוצה." הוא חייך חיוך גדול.
"אני יכולה לקרוא לך נייט אז?" שאלתי בציפייה.
"כן למה לא? אחרי הכל את נשארת אותה לית'. אבל רק את יכולה לקרוא לי נייט טוב?" הוא אמר בחיוך.
"מבטיחה." אמרתי והעברתי את ידי בשערו האדום והרך. זה נראה לא אמיתי. כל משאלות ליבי מתגשמות בזו אחר זו מאז שהגעתי למגנוליה. "איפה אתה גר נייט?" שאלתי אותו. הוא גיחך.
"בשום מקום. מדי פעם אני ישן אצל חברים או פה במחסה של הגילדה. אני לא יכול לחיות לבד." הוא אמר והעביר את ידו בשערי. "התגעגעתי כל כך לית'." הוא לחש ועצם את עיניו.
"יש לי רעיון!" אמרתי בהתרגשות. "תעבור לגור אצלי!" אמרתי.
"את מרשה לי לית'?" הוא חייך.
"שאלה מפגרת!" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה על הראש.
"צודקת אני קצת קוקו." הוא צחק.
"אז שנלך הביתה? אני עייפה.." אמרתי ופיהקתי.
"בטח למה לא?" הוא אמר ועזר לי לקום. התחלנו לצעוד לכיוון היציאה והכל נראה וורוד. קיבלתי את אחי בחזרה, קיבלתי ארבעה חברים טובים, אני כשפית, התקבלתי לגילדת חלומותיי…אין קץ לקסם בעולם שלנו.
הלכנו ברחוב הוא נראה הרבה יותר שונה ממה שהוא נראה לפני כמה שעות. האווירה הייתה קסומה יותר.
אולי זה רק בגלל השלווה שלי? חיבקתי את סבסטיאן. "נייט…אני לא חולמת, נכון?" שאלתי.
"אני יכול לצבות אותך אם את רוצה." הוא אמר ונתן לי צביטה קטנה על האף. "משוכנעת?" הוא שאל. צחקתי. "טוב אנחנו הגענו!" אמרתי. "בית מפואר!" שרק סבסטיאן.

נפלתי על הספה. סבסטיאן ישב לידי על הרצפה. כמו בזמנים הטובים של ילדותי. "נייט, תספר לי, איך היה לך בלעדיי?" שאלתי. הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
"איזה שאלה זו?" הוא שאל אותי המום. "ברור שסבלתי! לא יכולתי לתאר לי החיים בלי לית' הקטנה והמגושמת שתמיד דואגת לאחיה." אמר סבסטיאן וליטף את ראשי.
"אז למה עזבת?" שאלתי.