An Adventure From A Fairy Tail – פרק 17.

התנפחתי והאדמתי. אני תמיד שונאת כשאנשים זורקים לי את היציאה הזאת של כשתגדלי תביני. כאילו לעזאזל עם כל החרא הזה! אמי רוצה לדעת עכשיו.
"היי היי. אין מה לנפח את הפרצוף ליז! אני בטוח שזה שטויות, היית נהדרת ולא משנה מאיזו סיבה." אמר איתן ונתן לי מגבת לחה. ניגבתי את פניי ותחושת רעננות ועייפות תקפו אותי כאחד. "תודה זה בדיוק מה שהייתי צריכה…עכשיו רק צריך לטפל בפציעות שלי…" אמרתי והתיישבתי על הרצפה מותשת.
"תני לי!" אמרה מירה והתקרבה אליי עם כדור מים זוהר. "למדתי כמה כשפי ריפוי מכשפי האוויר."
"לכי על זה מירה." אמרתי ונתתי לה לכסות אותי במים קרירים אבל כל כך נעימים. לוק הוסיף את מגע הקרח שלו כדי להרגיע את הכאב ואז הרגשתי גם משב רוח חמים וריח של עשבי מרפא, זה היה רזיאל.
נשכבתי ונהנתי מהטיפול שקיבלתי אבל גם רציתי שיטפלו בליאו. "מספיק..אני מרגישה טוב. תטפלו בליאו." אמרתי אבל הרגשתי חלשה. "זה בסדר מטפלים בו, וחוץ מזה אנחנו צריכים להחזיר אלייך חלק נכבד מהקסם שהוצאת. לפעמים כשכשף מוציא את כל מה שיש לו הצ'י בגופו יורד לרמה נמוכה ומסכנת חיים, ולכן אנחנו כשפי המים הקרח והאוויר מטפלים בהם. ככה שפשוט תרגעי ותני לנו לעשות את העבודה. את את שלך עשית והיית נהדרת." אמר רזיאל וזה נשמע שהוא מחייך. הוא היה נחמד כל כך.
"לית'..את היית יותר מנהדרת, היית גדולה." אמר סבסטיאן וליטף את ראשי קלות.
"אני שואף להיות כמוך יום אחד." אמר לוק בקולו הנדיב והמלטף. אני לא עשיתי דבר…רציתי לומר אבל הרגשתי כל כך משוחררת ועייפה שפשוט חייכתי קלות.