An Adventure From A Fairy Tail- פרק 4.

הגענו לפרק הענקי שנמצא ממש מול הבניין שלי. "בפארק הזה יש אגם גדול ויפייפה, גם אפשר לשחות בו. אני ומירה תמיד שוחים שם בערב." אמר מייק.
"נשמע כמו כיף! בכפר שבו גרתי היה לנו אגם שהתפרס על 15 ק"מ שלמים! ככה ששום דבר לא מפתיע אותי. בחורף כשהאגם קפא היה אפשר לבקר בכפרים הסמוכים כשאתה הולך על הקרח העבה." אמרתי בנימת געגועים קלה. אלו היו הזיכרונות היפים ביותר מילדותי הטבע הפרוע שתמיד שרר בו מסתורין והאגם הקפוא. כשהתלכנו לנו בפארק האווירה הייתה כל כך קסומה ושלווה. הכל היה צבעוני כל כך. מעולם לא ראיתי פרחים בכל צבעי הקשת גדלים באותו זמן של השנה. כשהגענו לאגם מיד התאהבתי בו. ליבי יצא אל המים הכחולים והצלולים האלו. בתוך המים השתוללו ילדים צוחקים והוריהם עומדים בצל מרוצים מהתעסוקה של ילדיהם. "זה ממש מחמם את הלב לראות ילדים נהנים ככה." אמרתי והתיישבתי בפינה מוצלת מתחת לעץ בוכיה גדול. "אכפת לכם אם נישאר פה קצת?" שאלתי בציפייה.
"מובן שלא." חייך מייק והתיישב לידי.
"אני הולכת הביתה! סליחה ליזי!" אמרה מירה והשפילה את מבטה.
"אל תדאגי! את בטח עייפה, לכי תנוחי, אני פה עם מייק ככה שאת יכולה להיות רגועה." אמרתי בחיוך. מירה התנצלה שוב ואז רצה לכיוון הבית. "תספרי לי איך הגעת למגנוליה? מה הביא אותך אלינו? ואיך פגשת את מירה?" שאל מייק בעיניים נוצצות. עכשיו אני בהחלט רואה את הדמיון בניהם.
"אז ככה. אני נולדתי בכפר קטן בשם קארו. כל חיי גדלתי בחיק הטבע ועזרתי להורי בחווה. אבל ערים גדולות תמיד משכו אותי. הקסם של הבניינים הדרכים המרוצפות, זה פשוט מדהים. וכמובן אני מעריצה מושבעת של פיירי טייל…וכשגיליתי שיש עיר שנקראת מגנוליה מיד הבנתי שכל חיי עומדים להשתנות.
זה מה שהביא אותי לכאן." אמרתי בנוסטלגיה. אכן אלו זכרונות נהדרים. מייק הוקסם מדברי וגער בי להמשיך את הסיפור. "את אחותך פגשתי לגמרי במקרה…הלכתי לקניות ובום היא נתקלה בי. ככה הכרנו אחת את השנייה." חייכתי.
"זה מרתק..לא פעם קיבלתי תלונות מתושבי העיר על חוסר הזהירות של אחותי, אבל את הבן אדם הראשון שיוצר איתה קשר בשל היותה מרושלת." צחק מייק.
"אני בעצמי מגושמת, ככה שאני בהחלט מבינה אותה." צחקתי גם אני. השמש החלה לשקוע, כאילו צוללת אל עבר האגם. הכל נצבע באור זהוב יפה ואני שמחתי שעברתי לגור בעיר מקסימה כמו מגנוליה.