An Adventure From A Fairy Tail – פרק 9.

אתמול היה יום מרגש בהחלט. הספקתי ללמוד כל כך הרבה על המשפחה שלי למרות שזה נורא עצוב שאנשים כמו מייק ומירה יודעים עליהם יותר ממה שאני יודעת.
הסתכלתי על השעון השעה הייתה כבר שלוש אחר הצהריים צריך לצאת אם אני רוצה להספיק לפגישה הראשונה שלי בגילדה. יצאתי ונעלתי את הדירה בדיוק כשהתכוונתי לדפוק על הדלת של מירה היא נפתחה מירה ומייק יצאו מתוכה מחויכים ואני חייכתי גם.

"אני לחוצה.." מילמלתי. מייק הגניב אליי מבט.
"אין לך מה לדאוג! הכל יהיה בסדר וגם את מיוחדת אז אין מה לדאוג, בת הדרקון והמלאכית. זה שילוב מיוחד ביותר ואם אני לא טועה הוא גם היחידי שידוע בהיסטוריה של המכשפים!" אמרה מירה. עינייה ירקו ניצוצות היא ממש התלהבה. ואני שמחתי שחברתי הטובה ביותר כזאת שמחה ותומכת.
"נו די לפאר אותי, אני לא כזאת מיוחדת, זה הכל ההורים שלי ולא אני." אמרתי. מה שבעצם היה נכון. הרחובות היו כמעט ריקים. "אני מבין ששמת לב שהרחובות ריקים, אל תדאגי זה תמיד ככה כשמגייסים חדשים." אמר מייק וחייך חיוך חם ומקסים. נשמתי לרווחה אז שום דבר נורא לא קורה. נתקפתי געגועים לשדות הירוקים המלאים בכבשים צמריריים ומתחת לעץ הגדול שעליו חרוט "א+ג'" הישיבות שלי ושל ההורים שלי עד לשקיעת החמה. נזכרתי גם במכתב שכתבתי להם.

"אמא ואבא היקרים,

מה שלומכם? אני מקווה שהוא טוב ואפילו מצויין. אני לא אסתפק במעט מזה.
אצלי הכל נהדר. בדיוק קיבלו אותי לגילדה של פיירי טייל. מעולם לא ידעתי שהאנימה בעצם מבוססת על הגילדה הזו! אני כל כך שמחה שקיבלו אותי.
אמא למה לא סיפרת לי על כל זה? אבא למה לא סיפרת לי על שורשי הארוכים כלפי ויקימיליאן? ואמא איך זה שאת צאצאית של מלאכית? זה אפשרי?!
אני בעיקר רוצה לדעת את הכל על היותכם הבחירים שבשומרי הקסם. אני מחכה בקוצר רוח למכתבכם!
ואמא אבא…אתם כיוונתם אותי למגנוליה בכוונה נכון?

באהבה רבה, שלכם ליזי."

* * *

"המקום הזה עצום! כלומר הוא נראה גדול מבחוץ אבל בחיים לא הייתי חושבת שהוא כל כך גדול מבפנים!" אמרתי נדהמת מכל מה שראיתי. צחוק נשמע מאחורינו ואנחנו הסתובבנו.
"נחמד לפגוש אותך שוב פעם אליזבת'. זהו כבוד גדול שהחלטת להצטרף אלינו." אמר איש לבוש בחליפה. משום מה אני תמיד דמיינתי כשפים בתלבושות ססגוניות יותר. "התלבושת זה רק ליום הראשון את יודעת רושם מכובד יותר, בדרך כלל אני מסתובב עם גלימה." חייך.
"א-איך אתה…" גימגמתי.
"אני רזיאל, אחד הבוחנים שלך. אני יכול לקרוא מחשבות ואפילו לדבר לתוך המחשבות שלך. זוהי הדרך שבה אני רואה את הפוטנציאל אצל הנבחנים. אני כמובן לא אגלה את כל סודותיי אבל את בהחלט נבחנת מסקרנת ביותר. שלא לדבר על כך שיש לך שני שמות משפחה." גיחך רזיאל. הסמקתי קצת מביך. "גריי זה שם המשפחה של אמא…אני לא אוהבת להשתמש בשמו של אבי." אמרתי.
"ומה הוא שמו של אביך? אם יורשה לי לשאול." אמר איש אחר. אותו אחד שצליתי ביום הבחינה שלי.
"ה-הרונדייל. אני מצטערת עוד פעם על הפעם ההיא שצליתי אותך." אמרתי והפלתי את ראשי נעצתי מבט במגפיים שלי. הוא פרץ בצחוק.
"אכן מועמדת ראויה, יודעת את מקומה. שמי הוא גבראיל וכמו שאמרתי הכל בסדר אני עשוי ממים אחרי הכל." הוא גיחך. הרגשתי הקלה.
"אוי אל תדאגי, מצדי היית צולה אותו לגמרי." צחק רזיאל.
"הי! יש לי רגשות! ומזה מצידי, הילדה הזאת יודעת להשתמש באש!" אמר גבריאל.
מעולם לא חשבתי שכשפים יכולים לדבר בשפה שכזו..תמיד חשבתי שהם מכובדים שכאלה.
"סטיגמה." אמר רזיאל וחייך.
"אני ממש מצטערת!" אמרתי והסמקתי. שכחתי, הוא קורא מחשבות. מייק ומירה היו מוקסמים ונדהמים מהפשטות שבה הכשפים הבחירים דיברו איתי.
"אוקי רבותיי מספיק עם הדיבורים אנחנו צריכים להציג אתכם למאסטר ולשאר חברי הגילדה וכמובן אתם צריכים סמל של הגילדה." אמר רזיאל בנימה עניינית ומכובדת תעקבו אחרי. ראיתי שגבריאל מנסה לא לפרוץ בצחוק, כנראה הוא לא היה רגיל לדיבורים הגבוהים אחרי הכל.