An Adventure From A Fairy Tail – The new kingdom- פרק 8.

ישבתי בכורסה הגדולה בספרייה כשאני מוקפת במפות, רשימות וספרים. למדתי כל פרט קטן בדרכינו אל האי המסתורי הזה. נאנחתי. "אין סיכוי שאת מתכננת לשבת פה כל הלילה." אמר קול מאחוריי. קפצתי וכל מה שהיה מסביבי עף לכיוונים שונים. "גבריאל!" התעצבנתי וקיללתי בשקט. התחלתי להתרוצץ ולאסוף הכל. "היי אין מה לכעוס כל כך." אמר גבריאל ועזר לי לאסוף הכל.
"בטח הרי אתה לא הקורבן." מימלתי. עמדתי אם הגב אליו וסידרתי את הספרים. הוא תפס במרפק שלי וסיבב אותי כך שאני אעמוד מולו. הוא קרוב מדי. הלב שלי התחיל לפעום חזק.
"גבריאל…אתה מפריע לי." אמרתי בקול הכי נוקשה שיכולתי להוציא. אבל אפילו אני לא הייתי קונה את המילים שלי. "ליז את לא יכולה להרוס את עצמך ככה. כמה זמן מאז שבאנו לכאן היית עסוקה בכל זה?" הוא שאל אותי והתקרב עליי עיניו הכחולות כים לפני סערה הביעו דאגה עמוקה. התרחקתי מעט. "אל תדאג לי. אני…זה התפקיד שלי." אמרתי והפניתי את מבטי ממנו. אבל הוא לא היה מוכן לעזוב אותי.
"ליזי אני דואג. האנרגיה שלך נמוכה, את צריכה לישון כדי להחזיר אותה במלואה." הוא אמר וחיבק אותי.
"כמה זמן את לא ישנת?" הוא שאל והתרחק מעט. כשחושבים על זה לא ישנתי כבר שלושה ימים שלמים אבל הצלחתי להחזיק מעמד בזכות כוחות הריפוי של רזיאל, לוק ומירה. בלעדיהם הייתי קורסת. "ככה חשבתי. שלושה ימים?" הוא שאל. הנהנתי חלושות.
"מה יהיה איתך?!" הוא צעק והניף אותי באוויר. "את תמיד חושבת קודם על אחרים, אבל את צריכה לחשוב גם על עצמך!" הוא אמר והלך כשאני בזרועותיו לכיוון החדר שלי. כבר התחלתי להריץ דברים בראש שלי. אבל כל מה שהוא עשה היה להשכיב אותי ולכסות אותי. "בבקשה ליז תשני. ואם לא, אני מערב בזה את סבסטיאן." הוא אמר ונשק לי על המצח. עייפות כבדה נפלה עליי ועפעפיי נהיו כבדים גם הם. נירדמתי מהר.

התעוררתי מלאת אנרגיה והמצב רוח שלי היה בשמיים. היום אנחנו מתאמנים בקבוצות. שתי קבוצות ילחמו אחת בשנייה במשחק הדגל. יש שתי קבוצות, לכל קבוצה יש דגל שהיא מחביאה ושומרת עליו ברגע שהקבוצה היריבה מוצאת את הדגל היא צריכה להביא אותו אל השטח שלה ובכך לנצח. אנחנו שידרגנו קצת את חוקי המשחק כך שאנו יכולים להשתמש בכשפים ובכל העולה על דעתינו.
"לוק, איתן, רזיאל, ליאו, ראסימה ואליזבת' אתם קבוצת הדרקון." הכריז אבא שלי. החלפנו מבטי שמחה.
"סבסטיאן, מירה-ג'יין, גבריאל, מייק, אלידרק וסופי אתם קבוצת הנמר." הכריזה אמא שלי. הם החליפו אותם מבטי שמחה ושביעות רצון. "אנחנו ננצח!" הכריזו כולם בבת אחת והתפזרו.

"ראסימה, אני חושבת שאת תשמרי על הדגל, את שולטת ביסוד האדמה אין ספק שתוכלי להגן עליו בצורה הטובה ביותר." אמרתי, בזמן שחשבנו על אסטרטגיה.
"אני אהיה במרחק קילומטר מראסימה, כך שאהיה הקו שלפני האחרון." אמר איתן.
"זה בהחלט הגיוני שכשף מתכת יהיה לפני האדמה." אמר רזיאל. אהה כן שכחתי לציין שהמשחק שלנו מתפרס על כ- 20 קילומטרים כך שזה הולך להיות משחק של מספר ימים. ההכנה המושלמת. כל קבוצה מצויידת בצרכים הבסיסיים אבל לא יותר מזה, את השאר חברי הקבוצה צריכים למצוא או לאלתר לבד. "המ..אוקיי אחריכם יהיה ליאו, הוא יהיה במרחק שני קילומטרים ממכם. חמישה קילומטרים מכאן אנחנו נקים את המחנה ללילה." אמרתי בעודי משרטטת מפה ואסטרטגיה על האדמה. "זה נהדר. אני אהיה עם ליאו ביחד, התקפה של שניים עדיפה על של אחד." אמר לוק.
"נכון מאוד." אמרתי.
"תקחי איתך את רזיאל." אמרה ראסימה.
"כן משהו יצטרך להחזיר לך את האנרגיה בקצב מהיר יותר." אמר איתן.
"אבל.." ניסיתי למחות אבל לוק ורזיאל נעצו בי מבט של 'את יודעת טוב מאוד איך כל זה יגמר' נאנחתי. "בסדר."