שלהבת פרק ארבע

פרק 4: קסידי
הבוקר הפציע. העצים שנראו מאיימים נהיו מלאי חיים, ריידן פקח את עיניו. הוא חלם סיוט נורא שבו קסידי שכבה על הרצפה הקרה והנוקשה עיניה פקוחות לרווחה וגרונה משוסף ומעליה עמד אורק מגחך שהחזיק בידו סכין מגואלת בדם. סיד ישב בעצלתיים על הרצפה והתעסק עם הקאטר שלו "ישנת?" שאל אותו סיד, ריידן הופתע מזה שסיד ידע שהתעורר "כן, למען האמת ישנתי טוב" ענה לו ריידן, סיד ק ופישק את מותניו "כדי שנצא עכשיו" אמר ובהה בשביל האפרורי, ריידן חשב כמוהו "בסדר, רק לפני כן אנחנו צריכים אוכל" סיד הנהן קלות בנוקשות "נדאג לזה אחר כך. עכשיו צריכים להתמקד בדרך" ריידן סירב לסיד אך לא ענה לו. הם לקחו את תיקיהם והתחילו את דרכם הארוכה, הדרך התפתלה דרך העצים הירוקים ההליכה הייתה ארוכה ומעייפת מדי פעם הגניב ריידן לפיו פרי יער שלא השביע אותו הוא חשב איפה קסידי ומה יקרה עם ימצא אותה. אחרי הדרך הארוכה העצים הצטמצמו וריידן ראה את הצוק הענקי שמפריד את כפרו מהעולם העליון מדרגות שהיו עשויים מאבן קשה עלו למעלה ורק מלחשוב על מספרם עשה לריידן סחרחורת. "אתה מוכן" שאל סיד. כולו מתנשף ומזיע "יש לי בררה?" צחק ריידן סיד העלה חיוך קלוש על פניו. הם התחילו לעלות על המדרגות הצרות דם יבש היה מרוח עליהם ריידן חשב שזה רק דבר אחד "תושבי הכפר" הוא אמר בבעטה "לעזאזל!" קילל סיד הם הגבירו את הקצה שלהם תשושים ועייפים, הם לא וויתרו. כאשר הגיעו לראש הצוק אור השמש סנוור אותם. אחרי שהאור דעך דבר מה היה מונך על רגלו של ריידן הוא הסתכל למטה וראה יד שרירית וירקרקה מונחת על רגלו ריידן נפל לאחור בשוק וגילה אורק, האורק גסס. סיד הסתכל עליו בתיעוב "מה נעשה אתו ?" שאל סיד ריידן חשב על רעיון "אני יגיד לך מה נעשה אתו" ריידן קם וניגב את האפר מבגדיו "נשלח אותו לחופשי" סיד לא הבין את דבריו "האורק בה בריידן "נראה עם אתה מסוגל לעוף" ריידן צעק ובעט באורק הגוסס וזה נפל מהצוק הענקי. כאשר צועק בפראות הנפילה לקחה כמה שניות והאורק לא היה יותר מגוש שחור וקטן "יפה עשית" סיד אמר וטפח על שכמו של ריידן, ריידן ירק מעבר לצוק והמשיך בדרכו "הם בטח לא רחוקים מכאן" סיד עצר לרגע "חשבתי שאנחנו הולכים לג'ילווסטס!" אמר בעצבים "לא. אנחנו הולכים להציל את תושבי הכפר" סיד לא ענה לריידן לאחר כמה דקות הוא דיבר "הם אבודים קרוב לוואדי שהם מתים" אמר בשקט "מתים. מתים?! אתה חושב שהם מתים?!" ריידן לא האמין למשמע אוזניו לא יכול להיות שכולם מתים "אני הולך לשם עם תרצה או לא!" ריידן צעק והפנה את גבו לסיד כתגובה סיד צעק בחזרה "בסדר!, לך למוות ריידן. אני לא בטוח שידך תוכל לעמוד במאמץ שכזה!" ריידן התעלם ממנו והמשיך ללכת במדבר הצחיח. המגדל של ג'ילווסטס התנשא למעלה בשמיים כיפתו הכחולה נראתה כמו הרקיע הכחלחל, סיד נותר במקומו כמה שניות קילל והלך בשביל האפרורי, ריידן המשיך בדרכו מקלל שוב ושוב . מרחוק עננת עשן שחורה התנשאה ברקע הכחול, ריידן לא הבין מה את מה שהוא ראה העיר הכי קרובה הייתה כרוסבו לא יכול להיות שמקור העשן היה שם. ריידן התקדם לכיוון מקור העשן קולות צרחה נשמעו וריידן קפא במקום. דיונת חולה קטנטנה הפרידה בינו למקור העשן הוא ניער את עצמו ורץ הוא קפץ מעל הדיונה והתגלגל בחול היבש מולו היו תריסר אורקים חמושים מכף רגל עד הראש ומאחוריהם קרון עם סורגים ובתוכו תושבי הכפר ישבו בצפיפות אחדים מהם היו מתים קסידי ישבה בפינה וחיבקה את אמה הסורגים היו עשויים מעצם קשה וגלגלי עץ ממוסמרים כאשר ריידן קפץ מעל דיונת החול אחד האורקים שם לב אליו ובנהמה הלך לראות מה קרה ריידן לא קלט את האפשרות להתחבא אז הוא הוציא את סכינו בקול מתחתי והצליף בו באוויר "תתרחקו!" צעק האורקים צחקו ושלפו מגבם קרדומי קרב עשויים מפלדה וגם פטישי הטלה תושבי הכפר שמו לב שמשהו לא קשורה והפנו אליו את מבטם קסידי הסתכלה עליו בשמחה ודמעות של שמחה נשרו מעיניה, דמעות של שמחה שהקדימו את זמנן. ריידן כיוון בסכינו על האורקים והשמש הבליחה מהסכין המשובח. האורקים שיחקו משחק ועמדו במקומם זיעה נגרע על עורם הירקרק והכתים את בגדי העור שלהם תושבי הכפר לא נשמו ונצמדו לסורגים. אורק גבוה הפר את השתיקה בהנפת גרזן חבוט וחצי חלוד ריידן הרים את סכינו להגנה והאורק פגע עם גרזנו בלהב הפגיון וזה הועף מידו של ריידן כאילו היה סוכרייה שנלקחה מתינוק ריידן נפל על ידו השמאלית וצרח בכאב קסידי שמה את ידיה על עיניה. האורק הסתכל על ריידן בעיניים אדומות וחסרות רחמים חבריו צחקו בקול שאגה. וקול שריקה פילח את האוויר והאורק נפל אחורנית על גבו וחול זהוב ניתז על בגדיו ודמו נשר עליו חץ עשוי מעץ משובח בעל נוצות אדומים היה שרוי מחזו של האורק גרזנו נפל הרחק ממנו וריידן ניסה לקום "בשם משמר המלך, אתם עצורים" צעק קול עם מבטא קל וכתריסר סוסים צהבהבים פרצו על מחנה האורקים בשליפת חרבות כל תריסר האבירים היו לבושים בשריון טבעות כחול ועליו תפור חרמש אפרפר וגלימת משי לבנה התנשאה מגביהם אלה היו האבירים של משמר המלך. ראש הפרשים היה גבר כבן 20 כובע משי סגול נח על ראשו הוא התהלך עם סוסו מסביב לוחמיו ולא הפצה את פיו חרב זהב יקרה התנשאה ממותנו החרב הייתה עשויה מזהב טהור ואבנים יקרות וראש של נשר מפוצל ראשים הזדקר מהנדן ועיניו היו עיני אזמרגד ירוק וזוהר הוא היה אציל מבית קאסטרוויל סייף לייתר דיוק , ריידן הסתכל עליו כאשר הוא הוציא את חרבו מהנדן וזאת זרחה באור זהוב ומסנוור והכניס את הלהב לתוך חזו של האורק והוציא אותו בבעיטה הוא לא הפסיק לחיך עד שחייליו השמידו את כל האורקים "בזזו את גופותיהם, תשמרו את הכסף" מדהים עד כמה שהכבוד של בני קאסטרוויל הידרדר לאורך השנים הניפו את חרבותיהם באוויר הדם היבש היה זוהר באור של השמש ואביר אחד חסר קסדה נעזר בעזרת נדן חרבו לשחרר את המנעול תושבי העיר יצאו מהכלוב וקסידי רצה לזרועותיו של ריידן ונישקה אותו. נשיקה שרק פעם בחיים מרגישים אותה הבל פיה לא השתנה ושערותיה נצנצו בשמש בטנה היה חבוש בבד ודם יבש היה מרוח עליו "ידעתי שתבוא" אמרה בשמחה יתרה והחזיקה בבטנה "צריכים להחליף לך תחבושת" אמר ריידן ובהה באבירים "מי מכם אנשים טובים מוכן ללוות את עלמה זו לג'ילווסטס" האציל התקדם לכיוונם עם ידו על ניצב חרבו "אני יוכל, עלמה מסכנה שסבלה את תלאות האורקים צריכה לבקר ברופא העיר שלנו, משום כך אני ייקח אותה אדון?…" ריידן הסתכל בעיניו של האציל עיניים ירוקות שתאמו את עיניו האזמרגד של הנץ על חרבו "מרקור, סר. ריידן מרקור" אמר במתינות "אני יהיה לציידך תמיד" אמר ריידן לקסידי וחייך אליה אחרי שהאבירים בזזו את האורקים ולקחו את הפצועים ואת ההורגים על סוסיהם יצאו לג'ילווסטס "שאלה לי אליך סר קאסטרוויל" אמר ריידן באמצע הדרך כשהלך לצד סוסו של קאסטרוויל "מהי? מרקור." ריידן הסתכל בהה בשמיים הכחולים "מי שלח אתכם הנה?" שאל אותו "יצאנו לפטרול שיגרתי ובדרך פגשנו נער עם שכמייה די רזה. הוא אמר לנו" ריידן ליטף את ניצב סכינו "ומה שמו?" קאסטרוויל חשב כמה רגעים "מורדין, סיד מורדין".