In the end פרק 1

" אלין את מוכנה?" "מה?" שאלתי את ג'יי, "לא הקשבת לי?" שאל. שתקתי. " שאלתי אם את מוכנה לצאת?" אה,כן." אמרתי. אנחנו יוצאים היום לטיול שנתי מהבית ספר. שנה אחרונה בבית ספר בגלל זה החלטתי לצאת. אני לא אוהבת כל כך טיולים עם החברה הזאת. אבל שיהיה. ג'יי שכנע אותי לצאת.
" הזמנתי מונית." הוא אמר. התקדמנו למקום הקבוע שבו המוניות תמיד מגיעות.
לאחר כמה דקות של שתיקה היא הגיעה, ג'יי לקח לי את התיקים ושם במטען. לאחר מכן התיישב בקדמת המונית לצד הנהג. " לבית ספר סטיינבורד בבקשה." אמר. ג'יי שילם לנהג. ולאחר כמה דקות הגענו. ג'יי יצא ראשון לכיון המטען. משיט לי את דבריי . השעה הייתה שש וחצי בבוקר. זה מה שמעצבן בטיולים שנתיים, צריך לבוא מוקדם מאוד לבית הספר. " קרה משהו?" ג'יי שאל אותי. "לא." אמרתי. למרות שכן. יש לי הרגשה רעה. אני יודעת שג'יי בתור החבר הכי טוב שלי אמור לשמור עליי, כמו שהבטיח אבל אני מרגישה שמשהו לא טוב יקרה בטיול הזה. לא קשור לפחד להתרחק מהבית, אני אפילו לא גרה בבית.
לפתע המחנך שלנו. ג'רמי הגיע ולאט לאט טפטפו עוד ילדים. המורה עבר על השמות. " אלין?" "כאן." אמרתי "מייקל?" כאן. " ג'יי?" כאן. וכן הלאה. עלינו לאוטובוס בשעה רק בשעה שמונה, התיישבתי באמצע האוטובוס ג'יי לידי, שמתי אזניות ונתתי למוזיקה לסחוף אותי. עצמתי את העיניים שלי. מרגישה את הדרך המעט עקלקלה, בקושי ישנתי ארבע שעות בלילה. שמעתי את הכלב של ג'יי זז כל הלילה. בא לחדרי והולך. הרגשתי את העייפות תוקפת אותי שוב. נרדמתי..
"ג'יי?" קראתי. " לא." אמר קול לא מוכר. " מי אתה?" שאלתי מבולבלת." הסיוט הכי גדול שלך." אמר. אני בחלום. נאי יודעת את זה. רק להתעורר. אני חייבת להתעורר. הרגשתי שמישהו נוגע בגופי. פקחתי עיניים אל תוך חיבוק של ג'יי. בדיוק שכמה בנות שאני לא מחבבת במיוחד ירדו מהאוטובוס. " תמצאו חדר." אמרה אחת. " את לא מצאת, לא הפריע לך." מינדי. ה'מלכה' של השכבה. חשה את עצמה קצת יותר מידי.
" הגענו?" שאלתי תוך כדי פיהוק. " לא, הפסקה." אמר. " בואי" המשיך. הוא קם מהמושב, ולאחר כמה שניות גם אני. קיפלתי את האזניות ביחד עם הפאלפון אל תוך הכיס. " רוצה קפה?" שאל. " אני אלך להביא את הארנק." אמרתי. "לא." אמר. ג'יי עושה בשבילי יותר מידי. ידעתי שאין טעם להתווכח איתו. נכנסו לחנות, " שתיים הפוך, שני קוראסונים." אמר בנחמדות למוכרת. לאחר ככמה שניות בודדות הגישו לו את הקוראסונים מחוממים מעט, ואחריי עוד כמה שניות הגישו גם את הקפה. הוא הביא לי את הקפה ואת הקורסאון והתקדמנו לשבת בחוץ. היה דיי קר בחוץ. ירד אפילו מעט שלג ליפני כן. " משהו מטריד אותך?" שאל למרות שהיה נראה כאלו שהוא יודע את התשובה. " האימוץ. " אמרתי כנה לחלוטין. אין לי הורים. אומצתי. והמשפחה המאמצת שלי .. נהרגו בתאונה.. לא מזמן.. הגופה של מייגן, האימא המאמצת שלי לא נמצאה, אמרו שהיה שתי תאונות במקביל. אין לי משפחה חוץ מאימא של מי שאימצה אותי. ואת ג'יי. שהוא כמו אח בשבילי. " אל תדאגי אנחנו נמצא אותם." אמר. עוד כמה ימים אני בת 18 וחוקית מותר לי לחפש את ההורים שלי ע"פ משרדי האימוץ. "חזרה לאוטובוסים בעוד חמש דקות." נשמע קריאה חזקה. לגמתי לגימה אחרונה וחמה מהקפה, לקחתי את הביס האחרון מהקורסאון זרקתי את העטיפה ואת הכוס, חיקיתי לג'יי ולאחר כמה שניות הוא הגיע. " אני אלך לשטוף פנים." אמרתי. הלכתי לשירותים. שטפתי פנים. חזרתי לג'יי . התקדמנו בשתיקה לאוטובוס. לא שמתי לב שפתאום איך שהוא החזקנו ידיים. בלי סיבה או דיבורים. עלינו לאוטובוס. הבטתי בנוף כולו כוסה לבן, והשלג חזר. כשהתחלנו לנסוע שוב ג'רמי אמר. " בעוד ארבעים דקות מגיעים." ואני חשבתי לעצמי. בעוד ארבעים דקות. הכל מתחיל.