new child פרק רביעי

"לוסי."
"כן גבירתי?"
"מה אתה עושה?" הבטתי בלוסי שישב על כיסא בצד השני של השולחן ונאבק בשלשלאות שכבלו אותו לכיסא. הוא אצלי כבר כמה שעות, ובינתיים חוץ מלהביא לי כאבי ראש הוא לא עשה כלום.
"מנסה להשתחרר גבירתי." הוא בהחלט נאבק בשלשלאות הקרח שלי אבל דאג להמשיך לדבר אליי בכבוד, מפחד יותר מידי ממני מכדי להתחצף.
"לא, קראתי ספר על ילדים בני כמה ימים, כתוב שם שאני אמורה לדאוג שאתם לא יכולים לזוז אחרת תפגעו בעצמיכם." הרי זה הילד הראשון שלי, אז דאגתי לקרוא על איך לגדל ילדים. עד עכשיו היו יותר מידי דאגות שהוא יצר. נתחיל מזה שהייתי צריכה להקציב לו קומה בבניין שבבעלותי שבה הוא יגור, ואז הבנתי שבכולן חוץ מבאמצעית הוא יקפא למוות. הוא שאל למה דווקא האמצעית, הרי אם קומת המגורים שלי הכי עליונה ושם הכי קר לא הקומה הראשונה תהיה הכי חמה? אבל יש לבניין מרתף, ששמה אני שומרת את שפני הניסוי שלי בקור מוחלט ככה שגם הקומות הראשונות קפואות. ואז הייתי צריכה לעבור להיות איתו בקומה כי לא סמכתי עליו לבד.
"גבירתי, באיזה ספר קראת שצריך לרסן אותי?" הוא נישמע קצת חושד, וקצת נעלב.
"בספר הזה." הוצאתי ספר מתיק שהיה לידי "המדריך להורים החדשים" עם ציור של תינוקות אנושיים על הכריכה.
"כתוב כאן בברור לקשור אותך לכיסא שלא תיפול ותפגע בעצמך." פתחתי בעמוד וקראתי שוב אותו, הנה, כתוב כאן שצריך לקשור אותם לכיסאות האוכל שלהם.
"גבירתי, אני לא רוצה להישמע חצוף, אבל זה ספר לתינוקות אנושיים. אני לא תינוק." הבטתי בספר, אולי הוא צודק, אבל זה הדבר הכי קרוב שיש לי למדריך איך לגדל ילדים. זה לא שזכרתי איך גידלו אותי, אני אפילו לא יודעת מי שינה אותי, או מתי.
"אני מניחה, אז… אתה מבטיח לא ליפול ולפגוע לעצמך בראש? כתוב כאן שזה מסוכן."
"אני מבטיח גבירתי." הוא נראה קצת… מתוסכל, אולי אני צריכה להתייחס אליו בצורה יותר בוגרת? נאנחתי, ילדים זה יותר מידי עבודה. בלי אפילו להסתכל לעיוון שלשלאות הקרח שלו גרמתי להן להיעלם. ואז חשבתי ממתי אני כזו אימפולסיבית? לקחת ילד, אני ידעתי שזה רעיון רע אבל לא יכולתי לעצור בעצמי. המשכתי לאכול בשקט מהרהרת באיך לגדל את הילד, לא, לא ילד, אני צריכה לקרוא לו לוסי.
"אז לוסי, תספר לי קצת על עצמך." בכל זאת אני צריכה לדעת קצת על הילד שלי.
"שמי הוא לוסי ניובריי, יש לי אחות תאומה שבגללה שינו אותי, אני בן עשרים ושתיים ועד השינוי עבדתי במשרד עורכי דין." עורך דין? בגילו? הוא צעיר ממש, כנראה הוא לא עוד אחד מהילדים הטיפשים של ג'ארולד.
"אז לוסי, גילית כבר ממה אתה ניזון? או מה היכולת שלך?" הוא הביט בי מופתע, ברור שהוא לא יודע, אני בספק אם הוא יודע על מה אני מדבר. ג'ארולד הוא כזה אבא מזניח אם אתה לא עוד אחת מהבנות היפות שלו.
"אני יתחיל בהסבר, קודם נתחיל מהתזונה שלך. ליצורים כמונו-"
"יצורים גבירתי? ג'ארולד קרא לנו סכובוס."
"אין לנו שם, כל אחד קורא לגזע שלנו בשם אחר. הציידים העניקו לנו את השם ערפדים, ג'ארולד למשל קורא לנו בשם אחר, כל אחד קורא לגזע בשם שמתאים לו. אני אישית קוראת לנו יצורים, ככה אני בעצם מכלילה את כל השמות."
"אני מבין גבירתי, סליחה שעצרתי אותך." הבנתי שהוא כנראה הבין שהוא עצר אותי באמצע משפט ומפחד מהתוצאה, כרגע זה לא שינה לי במיוחד ההפך שישאל כל שאלה שהוא יכול. רק יחסוך לי זמן אחר כך.
"אז כמו שאמרתי, יצורים כמונו מחולקים לפי רמות כוח, אפשר לדעת רמת כוח של מישהו לפי התזונה שלו. כולנו בני אל מוות, וכל עוד לא נשתגע ונהרג לא נמות אך אנחנו עדיין צריכים דרך להשיג בה אנרגיה כדי לזוז. יש כמה דרכים להשיג את האנרגיה הזו, כולם מבני אדם, החלשים ביותר אוכלים בשר אדם, אחריהם יש את אלה ששותים דם, אחריהם יש את שואבי האנרגיה שמתחלקים לשואבי אנרגיה ממגע קרוב כמו נשיקה, ושואבי אנרגיה ממגע רחוק שלהם מספיק כל מגע פיזי. יש כאלה ששואבים זמן מבני אדם, כלומר, לכל בן אדם יש זמן מוגבל לחיות ובסופו של דבר הוא ימות כשנגמר הזמן. חלק מבני מינינו יכולים לשאוב לעצמם חלקים מהזמן הזה כמזון." עצרתי מחכה שהוא יספוג את המידע.
"גברתי, ממה את ניזונה?"
"אני ניזונה מאנרגיה." חייכתי, לראות אם הוא מבין מאיזה אנרגיה אני ניזונה.
"כלומר את שואבת אנרגיה מבני אדם?"
"לא, אני ניזונה מאנרגית חום, הסיבה העיקרית שהכל סביבי קופא זה כי אני שואבת אנרגיה מהסביבה שלי, תופעת לוואי היא שהכל קופא." חייכתי, זה מגיע לרמה שאני יכולה פשוט להרוג אנשים סביבי מלשאוב את כל אנרגית החום מהם.
"אז גם אני ניזון ממשהו?" הוא נראה מבוהל מהרעיון, של להרוג כדי לחיות.
"כן, עם הזמן תגלה מה, אם אתה רוצה לבדוק יש מספיק בני אדם במרתף שתוכל… לנסות עליהם." הוא היה חיוור מפחד.
"לך לישון לוסי, היה לך יותר מידי ליום אחד." הוא קם מהשולחן ובצעדים מהוססים הלך לאחד מחדרי השינה.