pure & Dark – פרק 2

החברויות הכי טובות שנרקמות הן החברויות שנוצרות בהישרדות. כשאתה נמצא בסכנה כל שהיא או במצב רע תמיד יהיה קל להעביר את זה עם עוד מישהו, אתה מוצא פתרונות ואתה מתמלא בתקווה.
נוצרת מערכת יחסים חברית של תמיכה, עזרה ונאמנות, והחברים נפתחים אחד לשני, כי כשיש את כל הדברים האלה, וכשאתה נמצא במצב של הישרדות אין סודות. החבר הופך לאח דם שלך, החיים שלו החיים שלך, מה שהוא עובר אתה עובר, מה שנקרא – הוא קופץ אני קופץ.
מערכת יחסים כזו נוצרה ביני לבין גבריאל. עשינו ברית של אחים בדם, ונהיינו אחד לצד השנייה באש ובמים, ותמיד נהייה.
הכרתי את גבריאל לפני בערך עשרה חודשים, שזה זמן מגוחך לקרבה כזאת בין שני אנשים, אבל הגיהינום הכיר בנינו וקירב אותנו זה לזו. למעשה כשאני חושבת על זה יש יתרון בגיהינום, הכרתי בו את גבריאל.
זה היה כחודשיים לאחר שנפלתי לגיהינום. החודשיים הכי קשים במהלך חיי, חודשיים שבהם נלחמתי בחיות מפלצתיות, שברחתי על נפשי,חודשיים שעינו אותי שטני הגיהינום, חודשיים שעשו לי היכרות מעמיקה עם הדבר הכללי והמעוות הזה שנקרא גיהינום.
זה היה לילה חם,לח ויבש הייתי מאוד רעבה אחרי חודשיים שבהם ניזונתי מגופות של חיות קטנות שצליתי באש שמטרתה הייתה לצלות אותי, ושתיתי מהמים של האגם המזוהם בחלקו הצפוני של הגיהינום. אני זוכרת שלא ידעתי מה לעשות, אם לשתות את המים המזוהמים ששרפו לי בגרון או לא לשתות בכלל ולסבול מהגוף שלי שזועק למים ושורף את עצמו מיובש. לבסוף שתיתי את המים המבחילים.
באותו לילה כבר לא יכולתי להישאר חזקה ונשברתי, באותו לילה בכיתי את נשמתי. זעקתי וצרחתי, השתגעתי. רציתי למות,בכל ליבי, אך לא יכולתי.
גם בגיהינום האפל,למרות העומק והאש הצורבת שכאן,יכולתי לראות את הירח, הייתי מחוברת לירח שהיה מקור הכוח שלי,הוא הזכיר לי את היופי שיש מחוץ לגיהינום כשזרח בלבן והאיר את השמיים הכהים,הוא הזכיר לי דבר טהור בתוך דבר אפל, הוא נתן לי כוח רצון לצאת מפה,וכרגע אני צריכה כל טיפת כוח שהוא מעניק לי.
בלילה ההוא לא היה ירח.לא היה לי מקור כוח יותר, לא היה לי סיבה ורצון להשתפר ולצאת מהמקום הזה. איבדתי את שארית התקווה אז.
המשכתי לבכות במשך שעות ארוכות עד שהרגשתי יד על כתפי .
נבהלתי והסתכלתי אל עבר מי שהניח את ידו עליי, זה היה גבריאל, מדהים ביופיו.
הסתכלתי על שיערו השחור הקצר והפרוע, על עורו השרירי והשזוף ולבסוף העברתי את מבטי אל עיניו, עיניו הכחולות כמו הים הסוער ביום חורף גשום, עיניים שהסתכלו עליי ברחמים, חמלה והבנה.
הוא התיישב לצידי והצמיד אותי אל חזו לחיבוק חזק. הוא ידע מה אני עברתי, ולא היה לא אכפת שהוא לא הכיר אותי, הוא ידע שהייתי צריכה אותו באותו הרגע, והוא היה שם בשבילי.
בכיתי אל תוך חזו במשך כל שארית הלילה, עד שבשלב מסוים כבר לא נשארו לי דמעות.
הרגשתי קרבה גדולה אליו כבר מאותו הרגע, משום שראה אותי בוכה וניחם אותי. רק שני אנשים ראו אותי בוכה בכל חיי, רפאל ומאז גם גבריאל.
החלטתי לספר לו את כל מה שקרה, מההתחלה עד הסוף,סיפרתו לו על רוז ועל רפאל, ועל האדון הגדול, ועל הכוחות שלמדתי לרכוש במהלך חיי, הכוחות שלא יכולתי להשתמש בהם בגיהינום.