thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 2

היי אשמח לשמוע תגובות על הסיפור ואם כדאי לי להמשיך לכתוב אותו כי התחלתי לפני יומיים והייתי בשיא ההשראה, אני ממש רוצה לדעת אם באמת שווה לי להשקיע בו
אם יהיה לו המשך זה תלוי בכם.. אם תגידו שכדאי לי באמת להשקיע בו ולהוציא איזה סיפור נוסף בכתיבתי..
ישנם עוד סיפורים שכתבתי התחלתי להעלות שניים מהם אם אתם מעוניינים שאמשיך להעלות בהם פרקים אז כיתבו אשמח לשמוע את דעתכם והערותיכם והארותיכם בכל נושא ונושא לגבי הסיפורים שלי..

עברו עוד כמה שעות מהרגע שקלטתי שלמעשה הבית בחלומותיי היה הבית שספיר גרה בו אבל הייתי חייבת להתאפק
בצהריים הגענו אליה הביתה אחרי הלימודים ארוחת צהריים והכל רגיל
ואז עלינו לקומה למעלה, שם ראיתי את המסדרון שהיה מוכר לי עד כדי כאב הבטתי מסביבי אבל משהו היה חסר חיפשתי את החסר הזה.. ואז קלטתי, הדלת שמובילה למנהרה לא הייתה שם, מה אני עושה עכשיו? זה לא יכול להיות! הרי הכל תואם, הבית, המקום.. הכל
אז איפה הדלת הזו?
פעם חשבתי שחלומות אף פעם לא מתממשים ואז כשהבנתי שהחלום שלי הוא מציאות אז הבנתי שאולי טעיתי
ועכשיו, כשאני עומדת פה חסרת אונים הבנתי שאולי שוב טעיתי ואולי זה לא באמת הבית הזה
האכזבה מלאה אותי, כנראה שלא הייתי צריכה לצפות כ"כ אבל מה לעשות וזו המציאות
המשכתי את היום שלי כרגיל באכזבה.. אבל לא יכולתי לעשות דבר נגד זה
ככה החיים שלי המשיכו והייתי חולמת את אותו חלום שוב ושוב יותר פעמים מבעבר אבל תמיד כשהגעתי לבית של ספיר הדלת לא הייתה שם
באחד הימים ספיר ביקשה שאבוא לישון אצלה, היא גמגמה משהו על זה שההורים שלה טסים לפלורידה לכמה ימים והיא לא רוצה להישאר לבד
אז נעניתי לבקשתה ובאתי, אני לא אסרב לה, אנחנו עדיין חברות טובות למרות האכזבה שלי
היה לנו יום כייפי ואח"כ בלילה היא הציעה לי מיטה בחדרה
נשכבתי במיטה סחוטה מעייפות אחריי יום ארוך ומהנה, הלכנו לישון בערך ב3:00 לפנות בוקר..
אני לא יודעת כמה זמן עבר מהרגע שנרדמתי עד שהתעוררתי אבל כשהתעוררתי הייתי צמאה
הסתכלתי על המיטה של ספיר וראיתי אותה ישנה על מי מנוחות
לא רציתי להעיר אותה אז קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר לכיוון המטבח למזוג לעצמי כוס מים
כשעברתי במסדרון סרקתי אותו היטב לראות שאני לא מפספסת שום דבר
אבל זה לא עזר הדלת עדיין לא הייתה שם
אז המשכתי לכיוון המטבח, ירדתי במדרגות הגעתי למטבח ומזגתי לעצמי כוס מים
כשעליתי במדרגות קלטתי מקצה המסדרון משהו שלא היה שם קודם
אני בטוחה במיליון אחוז שזה לא היה קודם הרי סרקתי את החדר הלוך ושוב ואין מצב שזה היה שם קודם
התקרבתי.. והדלת עמדה שם..
נרעדתי לרגע, "איך היא הגיעה לכאן?" זה היה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיים שלי
ניסיתי לפתוח אותה, הידית הקרה נענתה למגע ידי והדלת נפתחה
עמדתי בפתח החדר.. הכל היה כמו בחלום.. אותו חדר.. אותו קסם שהיה בו בחלום.. רק שבמציאות הכל היה יותר עוצמתי, חשבתי שאני חולמת..
פסעתי לתוך החדר בפסיעות קטנות, הסתכלתי מסביב וראיתי את התמונה.. ניגשתי אליה.. לא העזתי לגעת.. אבל בתנועה לא רצונית הושטתי את ידי ונגעתי בתמונה קלות
ובדיוק כמו בחלום.. התמונה והקיר יחד התפוגגו למול עיניי וגיליתי מנהרה ארוכה ארוכה..
עטפתי את עצמי טוב בחלוק והתקדמתי במנהרה
מידי פעם שלחתי מבטים אחורה ואט אט החדר התפוגג מאחורי.. קצת פחדתי להמשיך ללכת אבל הסקרנות הרגה אותי ופשוט המשכתי ללכת
רגלי הלכו מאליהן והעייפות שהייתי נתונה בה קודם לכן התפוגגה מעצמה
אחרי הליכה ארוכה התחלתי לראות אור בקצה השני של המנהרה.. המשכתי ללכת, האצתי את צעדיי כדי שאגיע כמה שיותר מהר..
ולאחר כמה זמן האור הקצה של המנהרה התחיל להתבהר וגיליתי שם חדר..
בדיור אותו חדר כמו שעזבתי
"מה קורה כאן? הרי לא ייתכן שהלכתי במעגלים"
המשכתי ללכת עד שהגעתי לאותו חדר
ברגע שנכנסתי אליו הקיר חזר כאילו לא נעלם כלל
הדלת בו הייתה סגורה ניסיתי לפתוח אותה ושוב כמו בחדר ההוא הידית הקרה נענתה למגע ידי
הגעתי לתוך בית, בית שונה מהבית של ספיר
"אז אולי זה לא אותו מקום"
לפתע שמעתי קולות מתקרבים, רצתי לאחד החדרים שדלתו הייתה פתוחה ונכנסתי פנימה, סוגרת אחרי את הדלת בטריקה קלה, "אני מקווה שלא שמעו אותי"
הסתכלתי מסביבי, זה היה חדר דיי קטן עם מיטה אחת.. המיטה הייתה ריקה
וכשהעברתי את מבטי לשאר בחדר נבהלתי
ראיתי ילד, בערך בגילי יושב בכיסא ובוהה בי…
"מי את?"
"אממ.." לא ידעתי מה להגיד לו.. שהלכתי במנהרה ארוכה והגעתי לפה? זה הרי לא הגיוני…
"אני אשלי"
"איך הגעת לפה?"
"יצאתי מהדלת שבחדר ממול ו.. הגעתי הנה אני לא יודעת איך.."
הוא הביט על הבגדים שלבשתי, או יותר נכון על החלוק שנפתח ומתחתיו הוא ראה פיג'מה ססגונית..
"את בטוחה בזה? כי לפי מה שזכור לי אין חדר מול החדר הזה ואני גר בבית הזה כבר שנים, אני יודע על מה אני מדבר"
לא הבנתי על מה הוא מדבר, הרי יצאתי המחדר ההוא ברגע זה
"הנה", פתחתי את הדלת של החדר שלו והצבעתי על הקיר ממול, "הנה הדלת ש.." לא הצלחתי לסיים את המשפט, באמת לא הייתה שם דלת.. רק חלון גדול
"אז יש או אין?" הוא התבונן בי כאילו נפלתי מהירח
"טוב תשמע, מה שאני הולכת לספר לך ברגע זה ישמע לך אולי לא הגיוני ואולי מטורף אבל אתה חייב להאמין לי, כי אני לא חושבת שיש דרך אחרת שהגעתי לפה חוץ ממה שאספר לך"
"אני מקשיב.."
הוא עזב את מה שעסק בו, סובב את הכיסא שלו לכיווני, שם רגל על רגל, נשען אחורנית והקשיב לי
לראשונה מאז נכנסתי לחדר שלו הבנתי שהוא לא סתם בחור, הוא היה יפיפה..
התחלתי לספר לו את כל מה שעבר עליי בערך מאז שהתחלתי לחלום את אותו חלום על אותו חדר ומנהרה..
"עד שהגעתי לפה" סיימתי את הסיפור שלי..
"טוב תשמעי, איך אמרת קוראים לך? אשלי?"
הנהנתי אליו קלות.. מנסה לחשוב קדימה את הצעדים שלי
"את הזויה, וזה מופרך, מאיפה הבאת את כל זה?"
"תראה.." נעצרתי לרגע, למעשה אני לא יודעת את השם שלו..
"כן.. סליחה, לא אמרתי את שמי, קוראים לי, אנדי" הוא חייך אליי וכמעט כבש אותי בחיוך שלו..
"אנדי.. שיהיה אנדי, תראה, זה המציאות, גם אני חשבתי פעם שאין כזה דבר פנטזיות אמיתיות אבל מסתבר שזה קיים"
"אשלי מתוקה, אני לא יכול להאמין לך כי א. נכנסת אליי לחדר ב.. פיג'מה.. ב. אני לא מכיר אותך ואת מספרת לי על איזה חלום ובית ומנהרה.."
"אבל.."
"אני מכיר את הבית שלי דיי טוב ויודע שלא קיים שום חדר כמו שאת מתארת, מצטער"
"אז אני פשוט אלך לי.."
"את לא יכולה ללכת ככה", הוא הביט על החלוק שלי
"אממ לא שיש לי משהו אחר ללבוש"
"אני יכול לנסות להשיג לך איזה ג'ינס וחולצה"
"זה יעזור לי, תודה"
"תישארי פה ואל תצאי לשום מקום, כשתהיי מוכנה ליציאה אני אעזור לך לצאת מפה בלי שידעו שנכנסת.."
"כדבריך, אתה המחליט"
הוא חייך אליי עוד פעם אחת חיוך שובה לב, קם מהכיסא ויצא מהחדר.