על פיות, דרקונים וספרי ילדים-13

רייפרו פשוט ישב, מצייר את האורח המוזר ומגחך מעט על התגובות המוגזמות של אביו. עם אימו הייתה בבית במקום לשתות תה ירקות (שאצלנו נקרא מרק) עם חברותיה היא הייתה יורדת מהפסים אפילו יותר מאביו.
בעצם רייפרו אפילו לא הבין איך הוא יכול להיות חלק ממשפחה כל כך מוזרה שלא דומה לו כלל וכלל ולכן היו לו את חייו הסודיים, לאף אחד אסור לדעת.
"אז רייפרו מה אתה מצייר שם במחברת?" שאל ג'ספר. כמובן שכבר הייתה לו תכנית ארוכה ומפורטת, הוא לא ידע עם היא תפעל אבל ג'ספר אהב לקחת סיכונים. רייפרו הרים את מבטו מהמחברת שם צייר באותו הרגע את אביו מחליק כשמאחוריו מטאטא מחייך, ציור לא הגיוני אפילו בעולם הזה אבל הוא שיעשע את רייפרו.
"כלום אדוני" אמר רייפרו וניסה להסתיר את מחברתו, הוא לעולם לא הראה את מחברתו לאף אחד. אפילו לאל לחבריו הקרובים ביותר. וממש לפני כמה דקות הוא צייר את ג'ספר עצמו נוגש בכנף של תרנגול כאילו אין מחר.
"אוי על תשים לב אליו, הוא כנראה סתם משרבט דברים" אמר אביו. האמת היא שזה לא נכון, רייפרו היה צייר מוכשר במיוחד. אם היה מסתכל על מה שצייר מתוך שיינה במחברת נסתרת שהוחבא מחדש בכל לילה, כנראה היה מלא אימה. הציורים של רייפרו בלילה לא היו סתם ציורים, היו בהם מילים עתיקות ויצורים שלא ראה בחיים עם חברים שעדיין לא פגש.
"האמת היא שהייתי שמח עם היה מראה לי רייפרו ולו אחד מציוריו" אמר ג'ספר והרים את גבתו לעבר אבא של רייפרו. אישית ג'ספר שנא, ועדיין שונא,את אביו של רייפרו. הוא חשב עליו בתור אדם יהיר ומעצבן במיוחד. בכל מפגש שלהם הוא עורר בג'ספר דחף כמעט בלתי נשלט לתקוע פגיון בליבו של האיש.

…

אולי נחזור לפיה המסכנה שלנו, הנואשת לעזרה (הערת המחברת: כן תיקנתי את זה, קייסלי היא פיה). היא קיבלה משימת התנקשות ממכשף מפוקפק להרוג מכשפים אחרים וצעירים שלדעתה היו תמימים ולא ידעו עולם, ולמרות שגילה כגילם היא הרגישה זקנה ולא חכמה בכלל.
היא ישבה בחדרה הביטה בכל כלי הרצח שהסתירה מאחורי הקיר.
היא יצאה למלא את משימתה, או למות.