על פיות, דרקונים וספרי ילדים-14

אינגריד אהבה את חיי העוני למרות שהם לא היו הכי נוחים. היא התעוררה לעוד בוקר עגום, והסתכלה על העצים האפורים מבעד לחלונה. גם לה היה ספר ילדים קטן כמו לחברתה פולי, אבל היא ציירה שם חיות וגרמה להן להופיע בעזרת לחש שנראה לה פשוט אבל האמת שהיה מסובך לא מעט.
היום היא תכננה להיפגש עם חברתה פולי. היא ופולי נולדו באותו יום, בהפרש של שעה. הן תמיד חשבו שזה צירוף מקרים אבל האמת זה לא היה צירוף מקרים בכלל.
היא עלתה לגבעה קטנה ושחורה שבא תמיד נפגשו, באמצע הגבעה היה עץ לבן בעל פירות אדומים שכיסה אותן והחביא אותן מהעולם הנורא. היא הגיע וראתה את פולי יושבת מחקה ומשרבטת משהו בספרה.
"שלום" אמרה אינגריד בחיוך וכמעט הפתיע את חברת הילדות שלה. פולי קמה ונתנה לה חיבוק גדול מתלווה עם חיוך שירד מהר.
"מה קרה?" שאלה אינגריד את חברתה.
"הכל מסתבך. רייפרו ממשיך לראות דברים אפילו יותר מוזרים ואני מתחילה לראות דברים, פגשתי מישהו מוזר מאד. וראיתי אלף. ומורגנה שהיא אלה. ואני כבר לא יודעת לאן כל זה הולך" אמרה פולי והביטה לשמיים.
"טוב אני יודע לאן אני ואתן הולכים" אמר ג'ספר וירד מן העץ.