על פיות, דרקונים וספרי ילדים-7
"גם אני נהנה לראות את היצורים הקטנים רוקדים" אמר לו ג'ספר מפתיע אותו עד שכמעט נפל מן השיח.
עוד מפגש עם ג'ספר שהופך עוד ועוד לדמות חשובה יותר ויותר בסיפור, עם רוצה או לא.
"אני חושב שיש משהו יותר חשוב שאתה צריך לראות עכשיו" אמר לו, צחקוק קל נשמע מפיו. פניו היו ערמומיות ושיין לא ידע מה הוא עומד לראות, אחרי הפעם השנייה שהוא פוגש את ג'ספר הוא מתחיל להתרגל למפגשים המוזרים שלהם. הוא להוט במיוחד לגלות, למה לעזאזל הוא. רק ג'ספר ידע זאת אז. ג'ספר סגר את עיני האלף הצעיר והיער החל להתערבל במוחו. העצים נעלמו והשמש החלה לזרוח, הוא עמד כמו רוח על גבעה ירוקה, כזו לא ראה כבר הרבה זמן במסעותיו ביערות האפלים.
על הגבעה הוא ראה תמונה מוזרה. היו שם מספר מכשפים, מכשפה בעלת שיער כחול כהה ועיניים אפורות כסערה, היא הייתה חיוורת ובעלת עצמות לחיים גבוהות. במילים אחרות יפיפיה, עוד נערה שלא ידעה יעוד מהו. הוא הביט בפניה הערמומיות והאינטליגנטיות ונראה כאילו עיניה חודרות, כאילו עמדה ממש מולו והביטה בו כמו שהוא הביט בה בחשדנות. כך באמת ידע.
שנייה לפני כן במקום אחר, בבית המכשף מרלין פולסרינה המכשפה בעלת העיניים האפורות שהוזכרה לפני שנייה, עמדה מול מראת הכשפים שלה. הביטה בדמותה במראה, לא הייתה מרוצה במיוחד. היא לקחה את ספר הילדים שלה, שם היא שרבטה כל מיני לחשים ושיקויים שהמציאה ורקחה בעצמה. במראה לפתע במקום בבואה הופיע ג'ספר, הגיוני: לא ממש. לפחות לא במציאות שלנו.
פולי הפילה את ספרה ומיהרה להרימו, חדרה היה מבולגן, מלא שרבוטים בכל מקום. שרבוטים של החלומות שלה וסמלים שהיא לא הכירה אבל לא יכלה להפסיק לצייר. היא לא הבינה מי זאת הדמות המוזרה במראה שלה ואז הדמות נופפה לה. "מה לעזאזל?" שאלה כמעט בלחישה אבל ג'ספר שמע.
"שלום לך גברת פולי. אני ג'ספר, נעים להכיר" אמר והוציא יד בעלת אצבעות ארוכות ודקות מן המראה. פולי בחשש גלוי לחצה את ידו, היא לא הבינה מה בדיוק קורה לה. בחייה לא ראתה סוג כזה של כשפים.
"בהחלט נעים להכיר" אמרה לו וחייכה חיוך מאולץ. בזמנים כאלו הנימוסים של פולי היו המפלט היחיד שלה, למרות שלרוב לא הייתה מנומסת במיוחד.
"אני צריך להראות לך משהו, אחרי שתראי את זה תחשבי קצת. אולי מה שאני אראה לך יראה מוכר. אולי מחלום, אולי ממשהו אחר. תביטי ותלמדי, מה שתראי, או מי שתראי יהיה מפתח ואת יקירתי. את תצטרכי ללמוד להשתמש בו" אמר לה ג'ספר. הוא סגר את עיניה כמו שסגר את עיני שיין, האין זה לא הגיוני בעליל?
אבל בעולם שבו חיו בעבר הבלתי אפשרי הוא הנורמה.
וכך הגענו לסצנה שבה האלף והמכשפה מביטים בעיני השנייה ולא מבינים מה הם אמורים לעשות או לומר בזמן שג'ספר מגחך מן הצד.
תגובות (4)
מי זה ג'ספר?!
לעזאזל, גבי!
נ.ב, למה את כותבת כל כך יפה? את פשוט כותבת מדהים.
תמשיכי.
אני כותבת יפה?
את כותבת יפה.
סאני כותב יפה.
אני כותבת בסדר.
(אבל המורה שלי לכתיבה יוצרת לקח שיר שאני כתבתי והראה אותו לחברה שלו!!!)
תפסיקי לקשקש, את כותבת מצוין!
ותמשיכי!
ותגלי מי זה ג'ספר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי או שתושמדי!