על פיות, דרקונים וספרי ילדים-10

ברגע בו הנבואה הפסיקה להרעים את השמיים פקחו שני הצעירים את העיניים.
פולי נמצאה שוב בחדרה, ובמראה ראתה אותה ולא את ג'ספר.
שיין נעלם על תוך יערות הלא נודע רואה חבורה מיוחדת ונדירה שעדיין חפצה מסביב לאש. הכל יכל להיגמר באותו הרגע אבל יש עוד הרבה גורמים בסיפור שלנו. בואו נחזור לפיה הקטנה שמרגלת בלי סיבה שידוע לה, חיילת שממלאת פקודות.
קייסלי כבר חזרה לביתה הקטן בממלכת האלפים, צופה מחלונה בשקיעה הירוקה. היא חשבה על לשאול את המלכה על טיב משימתה בריגול אחרי קבוצת המכשפים והאלפים אבל בכך סיכנה את עצמה מאד.
המלכה הייתה בין החזקות מאז תקופת המלכה ריינה, לערער בסמכותה ודבריה יכל להביא לעריפת ראש מידית. אבל בכל זאת קייסלי לא יכלה להפסיק לחשוב מה קבוצה צעירה ומשונה כל כך של מכשפים ואלפים יכולה לעזור לא להרע למלכה הגדולה שלה.
נשמע דפיקה בדלת, היא התעלמה אבל האדם שעמד שם היה עקשן והוא לא הפסיק לדפוק בדלת עד שנפתחה. בפתח דלתה עמד מכשף, זקנו היה זקן תיש שחור ובעיניו היה זיק מרושע. שיערו היה מוחלק לאחור בעזרת משחת ירק וגבותיו מסולסלות בצורה כמעט לא טבעית. בקלות היה ניתן לזהות שמדובר במכשף, הוא לבש גלימה אדומה כהה ובגדים ארוכים שבעולמנו יכלו להיות על אישה.
"שלום קייסלי" אמר לה האיש ובנימתו הייתה עוקצנות ומסתוריות. הוא נכנס לביתה בלי לבקש רשות, דבר שלא היה נהוג שבקרב המכשפים שהיו עם מאד מנומס שמכבד את הסובבים אותו. ברגע זה הוא החל לעורר את החשדות של קייסלי.
"שלום אדוני" אמרה לו ונימתה הייתה מעט ארסית, המכשף העמיד פנים שלא שם לב. "מה אתה עושה בביתי אדוני?" שאלה אותי ואז המשיכה "מי אתה?". נימתה נשארה ארסית ולא שלווה כלל אבל המכשף עדיין העמיד פנים שלא עשה כלום ושהכל בסדר.
"אני הוא לורד קרומוול מאחוזת גלריון. אני כאן בענייני עסקים בלבד גברתי. את מבינה הגיע לאוזני שאת מרגלת אחרי קבוצה קטנה של מכשפים, הייתי רוצה שתעזרי לי" אמרה בנימתו הנחשית מעט כשעיניו ריצדו ברחבי החדר בוחנות כל פרט קטן, כמחפשות נשק.
"במה אני יכולה לעזור לך אדוני? אני הרי אלפית ואתה מכשף" ענתה ללורד קרומוול קייסלי. היא לא בטחה בו ובצדק, לורד קרומוול הוא טיפוס ערמומי. הוא לא יישאר נאמן למלכו לזמן רב.
"טוב גברת קייסלי, בקשתי פשוטה מאד. אני צריך שתהרגי אותם"