שומרי החלומות 4

כשמייק פקח את עיניו, זוג עיניים כחולות וגדולות הביטו בו בחרדה. הוא לעולם לא ישכח את המבט הזה, שבו רף הסתכלה עליו, כאילו אם לא יתעורר עולמה ייחרב עליה. הוא חשש שזה נכון. שפתיה נמתחו לחיוך גדול של הקלה כשראתה את עיניו הפקוחות, והיא חיבקה אותו בכוח.
"רף, ראית התרעה?" שאל מייק. הוא לא היה צריך לנחש שאחותו הקטנה רצה לבדוק את המ"ח שלו, בתקווה לא לגלות שעתידו לישון לנצח הגיע.
"לא", השיבה בחיוך רחב. הוא שם לב ששיערה האדמוני המתולתל, השונה כל כך משיערו השטני והחלק, למרות שעיניהם הכחולות היו זהות, היה כולו מקורזל, והוא ידע שהיא לא הסתרקה. 'אבל רף מתעוררת מוקדם ממני' חשב, ואז חלחלה לתוכו ההבנה. 'כנראה שהפעם לא', חשב בבהלה, והביט ברף בדאגה.
"את מרגישה עייפה?" שאל בפחד, אצבעות ידיו מסיטות את פניה לכל הצדדים, מנסות למצוא סימני עייפות אשר אינם קיימים.
"תירגע, מייק. אני בסדר. לעומת זאת, השעות שבהן אתה מתעורר, הן אלו שאנו צריכים לדאוג לגביהן" אמרה בחומרה, והניחה את ידו חזרה. אך הוא רק חייך חיוך קטן ורגוע. "אף אחד לא יגרום למייק בל ללכת לישון!" אמר ברשמיות. אם היה אומר לה זאת פעם, רף הייתה מסכימה מבלי להניד עפעף. היא ואחיה אינם הטיפוסים ש 'ינצלו כראוי' את זמנם בשינה, כפי שאמם נהגה לומר, או כפי שאביהם העדיף, 'יבזבזו ללא רחמים' את זמנם. הם העדיפו לצאת לטיפוסים אתגריים, טיולים, ולפגוש שוב ושוב את משפחת קליין. לא שאמם נמצאת כאן עכשיו בכדי להטיף להם על חוסר בשינה, או אביהם בכדי לשבח. כעת נותרו רק שניהם, אחראים לגורל עצמם.
"אחותי, לכי להסתרק, אני פוחד שהשיער שלך ידביק את שלי בתלתול", אמר בחיוך מקניט. אולי הוא נדבק מפיטר, חברו הטוב. פיטר, שתמיד היה ליצן הכיתה, שתמיד הפך כל נושא לבדיחה במילה וחצי. גם בזמנים הכי קשים, לא יוכל שלא לצחוק בקול גדול. 'תפקידי הוא להצחיק, באש ובמים!' תמיד אמר בארשת מכובדת כשל עורך דין, ונהג גם להוסיף 'ולהציק לקים' בשקט, בלי שתשמע.
רף נתנה לו דחיפה קטנה בין הצלעות, ורצה אל חדרה. זה נכון, מה שחשב לפני כן. לפחות לגביו. אם לא תתעורר, עולמו שלו יחרב. והוא לא בטוח שיוכל לקום מן ההריסות.
—————————————————————————————————————–
הנערה נראתה יפה כל כך, כשעמדה שם והביטה בהם במבט בוחן. פרי הייתה מודעת לניק, שהביט בה בהשתאות מן הרגע שראה אותה, אפילו לא שם לב לאכזריות הנוראה הניבטת מפניה החלקות. אך היא ראתה זאת. והיא גם ידעה, שנערה הזאת קשורה למצבם. כלואים. לכודים. במקום שאמור להיות תחום ההתמחות שלהם, חלום. לפחות כל עוד הם אינם חולמים בעצמם.
"הרבה זמן ציפיתי לראותכם כאן, ניק ופרי". אמרה בהנאה. "נהנים מן המקום שהכנתי לכם?" שאלה. "זאת את!" אמרה פרי בחמת כעס, "את כלאת אותנו כאן!" המשיכה בשאט נפש. עיניה הביטו בנערה המוזרה בזעם. "אני שמחה שהבנת זאת, פרי" השיבה בלגלוג. "ואני מקווה שתבינו, שניכם, שאתם לא הולכים לצאת מפה בקרוב" הוסיפה בחיוך. חיוך נטול כל שמחה.
"איך עשית את זה?" שאלה פרי בכעס, הואיל וניק ככל הנראה נותר ללא מילים. היא לא רצתה אפילו לחשוב על המניע שלה. קודם כל, היא רוצה לדעת איך נערה רגילה יכולה להרדים שומרי חלומות. לא זכור לה שקרה דבר שכזה לאבותיה השומרים. אבל, בעצם, אולי היא לא נערה לגמרי רגילה.
"בקלות רבה" אמרה בהינף יד. "הרי אני נערת השינה" הוסיפה בחיוך אפל.
נראה שניק מצא את לשונו. "מי את?" שאל, פרי נאנחה וגלגלה את עיניה. 'כאילו התשובה תשתנה בפעם השנייה'. "נערת השינה" אמרה הנערה, קולה כבר חסר סבלנות, ואחותך תוכל להסביר לך מה עשיתי.
"למה שתעשי זאת?" שאל ניק בכעס, ככל הנראה ידועה בדיוק מה עשתה, וכבר מתקדם אל הנערה בצעדים כבדים. לתדהמתו, לאחר מספר צעדים נעצר בבלימה, ופרי הבינה שהוא הגיע אל החומה. הנערה לא נראתה מופתעת מן החומה שחצצה בינה לבין ניק.
"איני צריכה לגלות לכם כל דבר שבמוחי. עכשיו אם תסלחו לי, יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לעמוד כאן ולהסביר לכם מהם מניעי. להתראות." אמרה, והחלה לצעוד חזרה, גבה פונה אליהם, אך רגע לפני שנעלמה חזרה בין השיחים,היא סובבה את ראשה.
"אה, ותגלו שניסיון לברוח מכאן חסר כל טעם" הוסיפה בלחישה, ונמוגה, מותירה את ניק ופרי המבולבלים וכועסים מאחוריה.
—————————————————————————————————————–
קים ופיטר הסירו בזהירות את השמיכה. אמם, ג'ן, שכבה שם, פניה שרויים בחיוך שלוו, נושמת נשימות קלות מפיה. הם הביטו לרגע אחד בשני. פיטר יכל לראות משהו נשבר בתוך קים. לרגע בלעה את רוקה, והוא חשב שלא תומר מילה, אך שנייה אחר כך כבר קרסה על הרצפה והתייפחה בכאב. ידיה כיסו את פניה העדינות. פיטר ידע שעליו להיות חזק בשביל אחותו, למרות שהיה שמח גם הוא לפרוץ בבכי. הוא התכופף בזהירות על ידה, ונתן לך להשעין את ראשה עליו. "אל תדאגי קים", ניסה לנחמה. אמא בטח נמצאת במקום טוב עכשיו. היא בטח פוגשת עכשיו את אבא, וחולמת על כולנו גרים בבית מסודר הרבה יותר מדי…." אמר בשקט. היא פלטה צחקוק קטן בעל כרכה. אמם הייתה חולת סדר וניקיון. כל אבק, לכלוך או פריט שלא במקומו הפריעו לה. פעם, כשקים הייתה קטנה, ג'ן זרקה לה את הדובי האהוב שלה, רק בגלל שהיה בו אבק שלא הצליחה לשטוף ממנו. קים בכתה על כך ימים שלמים לאחר המקרה.
"מה נעשה, פיטר?" המשיכה להתייפח. "אבא רדום. אמא ישנה. איך נדאג לעצמנו?" שאלה, עיניה, כבר אדומות מדמעות, הביטו בו בעצב ודאגה. "אני אדאג לך" אמר פיטר ברצינות. קים ידעה שכדאי שתזכור את הרגע הנדיר הזה, שבו אחיה רציני. 'אני אעשה את זה בשבילך קים' חשב בנחרצות, לבו עדיין התכווץ בכל פעם שהביט אל עבר מיטתה של אמו. "הכל יהיה בסדר" מלמל אליה בשקט.
'לא יקרה לך שום דבר רע כל עוד אני ער'. חשב. 'גם אם זה יעלה לי בחיי' נדר בלבו.